|
==אדריכלות==
מנהל המשכן הראשון [[אורי עופר]] כתב ביחד עם יועצים בתחומים שונים את הפרוגרמה להקמת המבנים. הבניין תוכנן על ידי האדריכל [[יעקב רכטר]] אשר היה בשנות ה-50 גם שותף לתכנון [[היכל התרבות]] יחד עם אביו, [[זאב רכטר]], והאדריכל [[דב כרמי]]. בתכנון המשכן גם היה שותף בנו, אמנון רכטר אשר השלים אף בעצמו את אולם הקאמרי, ובכך מהווה למעשה שושלת האדריכלים של משפחת רכטר אחת המשפיעות ביותר בנוף האדריכלי של מבני התרבות בישראל. המבנה מהווה נקודת ציון חשובה בהיסטוריה המאוחרת של [[אדריכלות בתל אביב|האדריכלות בתל אביב]] על אף שגם כלפי תכנונו הושמעו ביקורות לא מעטות.
המבנה בנוי מארבעה אגפים התוחמים כיכר פנימית ריבועית. הכניסה אל הכיכר הפנימית היא דרך שתי כניסות גדולות בעלות מימד ציבורי מהרחוב ודרך עורפית נוספת בחלק הצפוני המחוברת אל גן. הגן הנמצא מצפון לבניין הספרייה ממשיך ממזרח את רחבת מוזיאון תל אביב וכמו כן ממשיך צפונה במפלס מוגבה החוצה את רחוב ברקוביץ' ומתחבר אל [[גן דובנוב]] הנמצאת ב[[רחוב דובנוב]], סמוך ל[[קריית מאיר]]. בצד הדרומי והמערבי של הכיכר נמצאים שני מבנים קטנים בהם בתי קפה ומשרדים שונים ומן הצד המערבי והצפוני כניסות אל ה[[פואייה]] המפואר ובעל העיצוב החדשני אשר ממנו נכנסים אל אולמות המופעים. לאורך כל הצד המערבי של הקומפלקס נמצאים גושי הבינוי הגדולים הכוללים את שני האולמות המרכזיים עם מגדלי הבמה שלהם ואת כל הפונקציות המנהלתיות של המשכן הפונות לכיוון רחוב לאונרדו דה וינצ'י.
הפואייה המשותף לאולם האופרה, לאולם התיאטרון ולאולם קונצרטים נוסף, או "אכסדרת בית האופרה" כפי שגם נקרא, בנוי ממספר מפלסים הכוללים בין השאר גשרים דמויי גלים ואלמנטים אדריכליים נוספים בחלל המבנה, אשר עיצובו זכה לביקורות חיוביות רבות. הוא עוצב על ידי המעצב [[רון ארד (מעצב)|רון ארד]] במסגרת החלל הכללי שהוגדר על ידי התכנון האדריכלי הכולל. העיצוב כולל רצועות מתפתלות של [[בטון]] ו[[פלדה]] וקיר [[ברונזה]] המשתלבים גם בעיצוב בית הקפה שבתוכו ובכניסות אל האולמות עצמם. בכל צידו המזרחי של החלל [[קיר מסך]] גדול המשקיף את הרחבה המרכזית של המשכן. ללא קשר לאולמות המופעים, מתקיימים בחלל הפואייה כמו גם בכיכר הפנימית של הקומפקל אירועים ציבוריים שונים מעת לעת בהם תערוכות אמנות המציגות יצירות שונות גם במפלסים העליונים. באוקטובר 2005 גם נחנכה בפואייה "פינת המייסדים" - קיר בו מונצחים מקימי האופרה הישראלית החדשה.
באולם האופרה נבנתה פונקציה מיוחדת המאפשרת שינויים בגודלו. הותקנה בו מערכת של פאנלים אקוסטיים מתקפלים המאפשרים את סגירתו של היציע העליון. האולם מוקטן בזמן קונצרטים ומופעים עם מעט אנשים כדי לא ליצור תחושה של אולם ריק וכמו כן משפרים את תכונותיו האקוסטיות של האולם. עם זאת על האולמות, על אף שבתכנונם שולבו יועצי אקוסטיקה רבים ועל אף ניסיונו העשיר של משרד רכטר אדריכלים בתכנון תיאטראות, נמתחו ביקורות רבות בשל ליקויים פונקציונליים ובעיות אקוסטיות שונות. כמו כן, העמדת מושבים באופן מדורג אך מסובב ישירות אל הבמה ביציעים הצדדים של אולם הקאמרי, באופן שהיושבים בהם יושבים למעשה לבד, ולא לצד אדם אחר, נחשבים נקודת חולשה נוספת של המשכן.
באוקטובר 2016 נקרא משכן האופרה הישראלית במשכן לאומנויות הבמה על שמו של [[שלמה להט]].
יעקב רכטר בעצמו התייחס לתפישה העומדת מאחורי תכנון הקומפלקס באופן הבא:
{{ציטוט|תוכן="...המשכן מנסה לתת ביטוי אדריכלי לשילוב בין הרצון להציב בעיר מבנה בעל נוכחות ציבורית מרשימה, לבין אופייה הבלתי פורמלי ונעדר המונומנטליות של תל אביב. עקרונית משתלב הבניין בקנה המידה של הבניינים הקיימים בסביבה, בין אם אלה בנייני המגורים ברחוב לאונרדו דה וינצ'י, או מבני הספרייה והמוזיאון. שערי הכניסה מחד ומגדל הבמה מאידך, הם המרכיבים היחידים החורגים מקנה המידה של הסביבה ומעניקים למבנה מידה ניכרת של נוכחות ציבורית, כיאה לתפקידו כמרכז חשוב במרקם העירוני.{{ש}}
אולם האופרה במשכן האמנויות איננו מנסה להיות דומה לאולם אחר. הוא נעדר לחלוטין ציטטות מן העבר ומנסה להיות מקום חגיגי ומרגש ועם זאת שקט ומאופק, שאינו משתלט על העשייה האמנותית המתרחשת על הבמה אלא תומך בה... עיצוב המרכיבים השונים של הגדרת חלל האולם קשור קשר אמיץ עם צורכי הבמה והאקוסטיקה."{{הערה|1=[http://www.cameri.co.il/index.php?page_id=2231 המשכן לאמנויות הבמה - היסטוריה ואדריכלות]{{קישור שבור|30.03.2018}}}}}}
==קישורים חיצוניים==
| 