אוטם שריר הלב – הבדלי גרסאות

'''אוטם שריר הלב''' (באנגלית: '''Myocardial infarction''', ובראשי תיבות: '''MI'''), הידוע בכינויו העממי "'''התקף לב'''", הוא [[מחלת לב איסכמית]] שבה הפרעה באספקת [[דם]] ל[[לב]], או לחלק ממנו, גורמת ל[[נקרוזה|מוות]] של תאי [[רקמות הלב|שריר הלב]] באותו אזור. אוטם לבבי נובע במרבית המקרים מחסימה של אחד מן [[עורק כלילי|העורקים הכליליים]], הבאה בעקבות קרע של רובד [[טרשת עורקים|טרשתי]] לא יציב באותו העורק, אשר עליו מתפתח [[קרישת דם|קריש דם]] שחוסם את העורק. כתוצאה מן החסימה מתפתחת [[איסכמיה]] של רקמת שריר הלב, ואם מצב זה לא מטופל תוך זמן קצר, עלול להיווצר נזק בלתי הפיך (אוטם) באותה רקמה לבבית. התמותה המוקדמת כתוצאה מהתקף לב, במהלך החודש הראשון לאחר האירוע, מוערכת בכ-30%, מתוכם יותר ממחצית ממקרי המוות מתרחשים טרם ההגעה ל[[בית חולים|בית החולים]]. אף על פי שהתמותה כתוצאה מהתקף לב נמצאת בתחילת המאה ה-21 בירידה, עדיין אחד מכל 25 מטופלים שמקבלים טיפול בבית חולים מת במהלך השנה הראשונה שלאחר האירוע.

 

 

בין המבחנים ה[[אבחנה|אבחנתיים]] שניתן לבצע כדי לזהות פגיעה בשריר הלב ניתן למנות [[אלקטרוקרדיוגרם]], [[אקוקרדיוגרפיה]], [[דימות תהודה מגנטית]] ומגוון של בדיקות דם ביוכימיות הכוללות בדיקת אנזימי לב, בעיקר רמות [[טרופונין]] ו[[קראטין קינאז]]. אק"ג ובדיקות ביוכימיות הן הבדיקות הנפוצות ביותר באבחון המיידי. הטיפול המיידי באדם עם חשד להתקף לב כולל מתן [[ניטרוגליצרין]], [[חמצן]] ו[[אספירין]], והעברתו המיידית ל[[חדר מיון]].