השקיה בטפטוף – הבדלי גרסאות

 

ההתקדמות הגדולה בשיטת ההשקיה בטפטוף נעשתה לאחר התפתחות השימוש בחומרים [[פלסטיק|פלסטיים]]. שיטת הטפטוף המודרנית מתבססת על העברת המים דרך [[טפטפת|טפטפות]] המשחררות אותם לקרקע. הזרם החלש מושג על ידי [[חיכוך]] של המים העוברים במסלול ארוך בטפטפת. הפחתת מהירות הזרימה של המים על ידי החיכוך במסלול ארוך אפשרה להימנע משחרור המים דרך נקבים זעירים, הנסתמים בקלות.

 

הטפטפת ושיטת ההשקיה המבוססת עליה הומצאו, יוצרו והופצו על ידי המהנדס הישראלי [[שמחה בלאס]] ובנו ישעיהו בסוף [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] ובמחצית הראשונה של [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]], כאשר מערכת ההשקיה הניסיונית הראשונה הותקנה על ידם בשנת [[1959]]. בסוף שנת [[1964]] ייסדו, יחד עם [[קיבוץ]] [[חצרים]] את חברת [[נטפים]], אליה העבירו את כל הפעילות העסקית שלהם בתחום הטפטוף, לרבות אפשרות השימוש ב[[פטנט]]ים שלהם. חלק מהותי בפיתוח וקידום התחום

 

ישנם הטוענים כי האגרונום [[יעקב מוטס]], הוא בעצם הממציא של הטכנולוגיה, ו[[שמחה בלאס]] הוא זה שמסחר אותה.{{הערה|{{Cite news|url=https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/698/679.html|title=טיפת כבוד: מי באמת המציא את הטפטפות?|newspaper=NRG|access-date=2018-06-27}}}}

* {{הארץ|צפריר רינת|השקיית אורז בטפטוף - התשובה הישראלית לפליטות גז מתאן|1.3184207}}

* {{TheMarker|עמירם כהן|ההצלחה של נטפים: מטפטפות הקיבוץ לעולם כולו|1.654294|12 ביוני 2011}}

 

==הערות שוליים==