שליח (הלכה) – הבדלי גרסאות

לפי הגמרא אדם אינו יכול למנות שליח לקדש לו אשה, כאשראם בעת המינוי אשה זו אינה ראויה להתקדש וכגון שהיא נשואה.<ref>נזיר יא, ב - יב, ב. הסוגיה שם עוסקת בשליח שקידש אשה אנונימית ובעקבות כך השולח אסור בכל הנשים שבעולם.</ref> כך לשון הגמרא:<ref>בקטע זה יש שינויי נוסח ומפאת החשיבות לענין שלנו מובא המשפט עם ההבדלים בסוגריים.</ref><blockquote>לא משוי איניש שליח אלא במילתא דמצי עביד השתא, במילתא דלא מצי עביד ליה השתא - לא (מצי) משוי (שליח). </blockquote>לפי הנוסח הרחב (המובא בסוגריים), עולה מהגמרא, שדבר שלא ניתן לביצוע עכשיו, לא ניתן למנות עליו שליח. אולם לפי הנוסחה האחרת (ללא הסוגריים), יתכן שאין הכרח להבין כך את הגמרא. המהרי"ט הסביר שכוונת הגמרא להנחה - אומדנא, שהשולח לא מינה שליח לדבר שהוא אינו יכול לעשות. <ref>שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חו"מ, סימן כג, ד"ה 'וכבר'.</ref> אבל רבים דחו את ההסבר הזה.<ref>כנגד הסבר זה הועלו שלוש טענות. א. הנוסח האחר בגמרא. טענה זו אינה חזקה שכן עדי הנוסח שלפנינו דוקא תומכים בנוסח של המהרי"ט. ב. הסוגיה בהמשך שם מוכיחה שהבעיה היא עקרונית. ג. השולח אינו יכול להאציל לשליח כח שאין לו. גם טענה זו ניתנת להפרכה. במיוחד לפי ההסבר שהשולח אינו מעניק כח לשליח אלא נותן אישור. </ref>

לדעת רוב המפרשים הגמרא אכן קובעת כלל עקרוני אולם נחלקו בהסבר הכלל. הסבר אחד משוה בין הכלל הזה לדין דבר שלא בא לעולם.<ref>פרישה, אבן העזר, לה סקכ"א; מחנה אפרים, גירושין ג, טו; בני אהובה, אישות, ט, ו. </ref> לפי הסבר זה אין מדובר כאן בבעיה של כשרות השולח! אולם לפי הרבה מפרשים הסבר הכלל נשאר בתחום ההגדרה של יכולת מינוי שליח. בעלי גישה זו הציעו הסברים שונים להבחנה בין דין זה המונע מינוי שליח לקדש אשה נשואה, לבין דין העבד שהגמרא אפשרה לו למנות שליח קבלה למרות שהוא אינו יכול לקבל את הגט בעצמו.<ref>להרחבה ראה ויגודה, שליחות עמ' 217 ואילך. יש לציין שלהסברים הללו יש השלכה מעשית מאוד חשובה: האם ניתן למנות שליח לתת גט כאשרר האשה אינה שפויה. שאלה שנתפרסמה תחת הכותרת גט קושטא. ראה משנה למלך, גירושין, ו, ג ד"ה 'ודע דמעשה היה בקושטא'.</ref>