הפרעה פוסט-טראומטית מורכבת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
Meiravmor (שיחה | תרומות)
←‏סימפטומים: תיקון מילה לגרסה העברית שלה
שורה 49:
אחד הסימפטומים הבולטים ביותר של פוסט-טראומה מורכבת הוא שחזור אירועים טראומתיים (רה-טראומטיזציה / וויקטימיזציה). המטרה הנפשית של החזרה הטראומתית היא ניסיון לעבד את אירועי העבר ולחזור עליהם מתוך תחושת שליטה בתקווה לחוויה מתקנת. מטרה זו לרוב אינה מודעת, אינה רצונית ואינה מתממשת. הנפגע לא מצליח לחוות מחדש את הרגשות של הרגע הטראומטי ולשלוט בהם, והחזרה הטראומתית מובילה לחיזוק תחושות חוסר האונים, האשמה והבושה. לחזרה הטראומתית יש עוד מספר גורמים: חוסר יכולת לזהות מצבים מסוכנים ולהימנע מהם, חוסר אמונה שיש לו זכות להתנגד או שהוא ראוי ליחס אחר, שימוש בסמים ובאלכוהול, שמעלה את הסיכונים לניצול על ידי אחרים ועוד. בנוסף, במקרים של גילוי עריות, ההתעללות המינית היא דרך החיים שהקורבן למד ואותה הוא מכיר. הוא יודע לקבל ולתת אהבה באמצעות אקטים מיניים כפויים, הוא מרגיש אהוב כאשר מערכת היחסים מזכירה לו את מערכת היחסים עם הפוגע, הוא לומד שלגוף שלו אין ערך פרט לשימוש של אחרים והוא לא מכיר את עצמו מחוץ למערכת יחסים המושתתת על מין. טראומה מינית יכולה להוביל גם להימנעות מכל מגע מיני על מנת להימנע מכל מה שמעורר או מזכיר את הטראומה. שני המצבים יכולים להתחלף ביניהם בהתאם למצב הנפשי של הנפגע.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:3}}
 
מנגנון הגנה שכיח במצבי טראומה הוא מנגנון ההפיצול או הניתוק ([[דיסוציאציה]]), מצב של ניתוק שבו האירוע נרשם בתודעה, אך במנותק ממשמעויותיו הרגילות ומהרגש הנלווה אליו. במצבים שבהם אין הקורבן מסוגל להימלט מפגיעה, הנפש עושה, בדרך כלל, שימוש בהגנה דיסוציאטיבית המאפשרת הקהיה של הכאב והחרדה, על מנת להגן על הנפש ולמנוע את האינטגרציה של החוויה הטראומתית (או היבטים מסוימים שלה) אל תוך המודעות. התפיסה נעשית קהה או מעוותת, מלווה באילחוש חלקי או באובדן תחושה מסוימת. השינויים התפיסתיים מלווים בהרגשת אדישות, ריחוק רגשי וסבילות עמוקה. מצבי תודעה מנותקים אלו מהווים הגנה מפני כאב נפשי קשה מנשוא, שכן הדיסוציאציה מנתקת את הזיכרון הסיפורי מהעולם הרגשי.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:0}}
 
מכיוון שבהתעללויות חוזרות יש צורך בשימוש רב במנגנון הדיסוציאציה, המבודד את הקורבן מפני החוויות המציפות ותוצאותיהן ומאפשר לו לשרוד תוך כדי ההתעללות, השימוש במנגנון יכול להפוך לדפוס קבוע והתגובה הדיסוציאטיבית עלולה להפוך לפתולוגיה. היא מופיעה במצבים שאינם טראומטיים בפני עצמם אלא מזכירים ממדים כלשהם של החוויה הטראומטית, ואינה תורמת עוד להגנה על הנפש, כי אם פוגמת באיכות החיים ועלולה לסכן את האדם. מנגנון הדיסוציאציה בהתעללות (ובעיקר בהתעללות מינית) יכול להוביל לפיתוח הפרעת אישיות דיסוציאטיבית, אשר בה הנפגע יוצר דמויות שונות שכל אחת מגנה מפני הצפה של חוויה מסוימת.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Zlotnick, C., Zakriski, A. L., Shea, M. T., Costello, E., Begin, A., Pearlstein, T., & Simpson, E|שם=The long‐term sequelae of sexual abuse: Support for a complex posttraumatic stress disorder|כתב עת=Journal of Traumatic Stress|doi=https://doi.org/10.1002/jts.2490090204}}}}