סימפוניה מס' 49 (הפסיון) של היידן – הבדלי גרסאות

'''ה[[סימפוניה]] מס' 49''' בפה מינור היא אחת מעשר הסימפוניות ה[[סולם מינורי|מינוריות]] שכתב '''[[יוזף היידן]]''', אשר נהוגונהוג לייחסהּ לתנועתלהשפעת תנועת "[[הסער והפרץ]]". ברשימת היצירות של היידן שערך [[אנתוני ואן הובוקן|הובוקן]] היא ממוספרת כמס' 49 בכרך הראשון (Hob: I\49), וזמן כתיבתה מתוארך ל-[[1768]].

שיוכן של חלק מן הסימפוניות של היידן לזרם "הסער והפרץ" אינו ברור כל כך, מכיוון שבאופן רשמי, הסער והפרץ כתנועה אומנותית ב[[ספרות]] החל רק באמצע שנות ה-70 של [[המאה ה-18]]. מכל מקום, ניתן להבחין ברצף של יצירות שנכתבושכתב היידן בין השנים 3\1768-1772 אשר חורגות מכל מה שבאשהלחין לפניהןהיידן וממה שיבואלפניהן אחריהןואחריהן. חריגות סגנוניות אלה, פרט לרושם הכללי שמשאירות הסימפוניות, מתבטאות בהבדלי [[דינמיקה (מוזיקה)|דינמיקה]] קיצוניים, פולס חזק ומהיר בפרקים המהירים, הרחבת טווח ה[[הרמוניה]] וה[[רגיסטר (מוזיקה)|רגיסטר]] ועוד. כמו כן, הנטייה לשימוש בסולמות מינוריים נעשית מובהקת יותר, בהתחשב בכך שמרבית יצירותיו של היידן כתובות בסולם מז'ורי; 6 מתוך עשר הסימפוניות המינוריות של היידן נכתבו בפרק זמן זה. אפשר גם למצוא סימפוניות אשר כתובות בסולמות אשר נחשבו אז ל"מרוחקים", לדוגמה סי מז'ור (סימפוניה מס' 46) פה מינור (סימפוניה זו) ופה דיאז מינור (מס' 45, "הפרידה"). השפעה דומה ניכרת גם בקובץ הרביעיותרביעיות שנכתבכלי באותההקשת תקופהאופוס 20, הרביעיותשנכתב אופוסבאותה 20תקופה, אשר מתוכן 2שתיים הן בסולם מינורי, וישנה נטייה לסייםולרוב אותןמסתיימות בפרקים פוגאליים אשר גם הם מהווים אפיון לסגנון זה. לא נהוג לקבוע "אופנה מוזיקלית" רק על סמך מלחין אחד, ואכן, גם אצל [[מוצארט]] ניתן למצוא יצירות בעלות מאפיינים זהים מאותה תקופה, כמו הסימפוניה מס' 25 בסול מינור ורביעיית המיתריoכלי הקשת ברה מינור 173 [[רשימת קכל|קכל]] 173.