הסכם שביתת הנשק עם איטליה במלחמת העולם השנייה – הבדלי גרסאות

ההכרזה הרשמית על הכניעה נדחתה, בעוד המצב הצבאי סביב לרומא מחריף. ב-[[8 בספטמבר]] נראה היה כי אין כל אפשרות צבאית להנחתת דיוויזיה מוצנחת באזור רומא כפי שהובטח. "נשף המסכות" עומד היה להסתיים. משנראה כי אין כל סיכוי לנחיתת בעלות הברית ברומא מחד, ומאידך, לוח הזמנים למבצעי הפלישה של בעלות הברית בדרום איטליה, "מבצע אוואלאנש" לנחיתה באזור [[סאלרנו]] ו"מבצע סלפסטיק" לנחיתה באזור [[טאראנטו]] התקרב והלך, ושיתוף הפעולה של הכוחות האיטלקים באזור הפלישה נראה חיוני, הוחלט לצאת פומבי עם עובדת הכניעה. באותו היום הודיעו בשידורי הרדיו של ארצותיהם, בנפרד, באדוליו ואייזנהאואר על חתימת הסכם שביתת הנשק.

 

 

 

דומה היה גורל החייליים האיטלקים ב[[דודקאנס]]. האיים ב[[דרום הים האגאי]] הוחזקו בידי איטליה מ-[[1912]]. לאחר הכניעה, שלחו הבריטים כוחות שיחברו אל חיל המצב האיטלקי באיים, על מנת למנוע השתלטות הגרמנים עליהם. [[מערכת הדודקאנס]] שנמשכה עד לסוף נובמבר [[1943]] הסתיימה בכיבוש האיים על ידי הגרמנים, שנחתו באיים [[רודוס]], [[קוס (אי)|קוס]] ו[[לרוס]] בכוח גדול, תוך ניצול עליונות אווירית באזור. במהלך המערכה לחמו איטלקים רבים לצד הבריטים, רבים נהרגו ורבים נפלו בשבי. לפי פקודתו של [[היטלר]] הוצאו להורג רבים מן הקצינים האיטלקים שנפלו בשבי.