משה בר בק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 4:
 
==ביוגרפיה==
נולד ב[[בודפשט]], ושרד את שלטון [[צלב החץ]] בבונקר בבית דודו ברחוב דובוזי. ב-1948 עלה לארץ ישראל עם אביו. למד ב[[ישיבת ויז'ניץ]] בבני ברק וב-1959 נשא לאישה את ברכה אייזנבך, בת למשפחה ירושלמית. על פי עדותו, הכיר אז את [[נטורי קרתא]] ואימץ את השקפתם.{{הערה|[https://www.youtube.com/watch?v=UkF_IIg5iik Auschwitz Memorial Press Conference - Part 1] ב[[יו-טיוב]].}}. בשלב מסוים אף החל להתלבש כירושלמי. הוא נמנה על קבוצת קנאים שפעלה בוויזב[[חסידות ויז'ניץ|וויז'ניץ]] ושהתסיסה נגד האדמו"ר על פשרנותו כלפי הציונות. "[[הנידחים]]", כפי שכונו, סולקו מהישיבה ב-1963.
 
בק עזב את [[מדינת ישראל]] בגלל התנגדותו לציונות והשתקע ב[[מונטריאול]]. ב-1980 עבר ל[[מונסי]] ופתח שם בית-כנסת בשם "בית יהודי" המשמש כמרכז נטורי קרתא בארצות הברית. התמצב כמנהיג הקבוצה באמריקה וכאחד הקולות הקיצוניים ביותר בציבור החרדי. בין היתר, תקף את האדמוה[[משה טייטלבוים|אדמו"ר מסאטמר]] ואת ועד הכשרות של [[התאחדות הרבנים]], בטענה שהם משווקים בשר מבהמות שנמצאה בהן סירכה כחלק ושאישורי חלב ישראל שלהם אינם אמינים. כמו כן, התקומם בעת הפולמוס על הקמת בית-ספר לילדים מפגרים במימון ממשלתי, שנעדר סממנים דתיים בהתאם לדרישות החוק.
 
בשנותב[[שנות ה-80]] החל להשתתף באופן ישיר בפעילות פלסטינית נגד הציונות, צעד שגם סיפק לו מימון רב מגורמים ערביים. הוא חיבר כמה קונטרסים בהם הציג את השקפתו, השואבת את עיקריה משיטת ה[[ויואל משה]] אך מוסיפה עליה את דגשיו שלו. בין היתר, כתב כי יש סכנה גדולה לשבת בארץ ישראל, גם משום הסכנה הפיזית אך גם משום שהיהודי עשוי מחמת הבלבול להתחיל להזדהות עם מלכות המינות ולהשתמש בלשון הטמאהטמאה (עברית). כמו כן, בניגוד לויואל משה, שיבח וחייב את השיתוף עם הפלסטינים נגד הציונים (וממילא לדבריו מותרת התחברות לצורך תועלת עם עכו"ם, בניגוד לרשע), והצהיר כי יש בכך קידוש ה'. הוא אף האריך כיצד המדינה טובחת ומתאכזרת כלפיהם וכי מתקפותיהם בחזרה הן לגיטימיות ומובנות. בק ואנשיו מרבים להשתתף בהפגנות פרו-פלסטיניות מול מוסדות בינלאומיים והם נוכחות מוכרת באירועים כאלו.{{הערה|[[בנימין בראון]], '''היהדות החרדית והמדינה'''. מתוך: ידידיה שטרן, קלמן נוימן, '''כשיהדות פוגשת מדינה''', הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, תשע"ה. עמ' 163-170.}} עמדותיו עלו לו, בין היתר, בהרחקה גורפת מקריתמ[[קרית טאהש]] ובמוניטין של תמהוני ואיש שוליים בכלל הציבור.
 
ב-2006 ביקרו כמה חברי נטורי קרתא המזוהים עמו בו[[ועידת השואה הבינלאומית באיראן]], מעשה שעורר גינוי קשה אפילו מבד"ץ סאטמאר-זאלים. ב-2008 נפגש הוא עצמו עם נשיא איראן [[מחמוד אחמדינג'אד]] בניו יורק.