נזעי חשמל – הבדלי גרסאות

'''טיפול בנזעי חשמל''' (ב[[אנגלית]]: '''Electro-Convulsive Therapy''',{{כ}} '''ECT'''), הידוע גם בשם "'''טיפול ב[[שוק חשמלי]]'''", הוא הליך [[טיפול|טיפולי]] [[רפואה|רפואי]] שבו מועבר [[זרם חשמלי]] קצר ל[[ראש]] ה[[חולה]] כדי ליצור [[פרכוס]] מבוקר. הטיפול מיועד למספר אבחנות פסיכיאטריות ומוצדק בעיקר כאשר המטופל מהווה סיכון עבור עצמו או עבור אחרים. ההתוויות השכיחות לטיפולהעיקריות הן [[דיכאון]] עמיד לתרופות, [[הפרעה דו-קוטבית]],ביפולרית ולעיתים(בעיקר מאניה חריפה), [[סכיזופרניה]] וקטטוניה. מאחר ואין התווית נגד לטיפול, הוא ניתן גם במקרים רבים אחרים כגון אוטיזם, ילדים עם הפרעת קשב וריכוז, זקנים דמנטים ונשים בהריון שחוששות מהשפעות הלוואי של תרופות.

המחקר לגבי התועלת והסיכונים של נזעי החשמל הינו בעייתי.סקהיים, החוקר המוביל בתחום עד 2007, עבד גם עבור חברות המייצרות את המכשיר הנותן את הטיפול בנזעי חשמל. עקב ניגוד אינטרסים זה, המחקר ברובו לא כולל מעקב לטווח ארוך, אינו תקף סטטיסטית ומתעלם בשיטתיות מדיווחים של מטופלים ומשפחותיהם על נזק קוגנטיבי בלתי הפיך, טראומה, אובדן כושר השתכרות, חיים הרוסים, התאבדויות, מחלות ומות.

קיימים בו סיכונים רבים, ובעיקר פגיעה בזכרון וסיכון לפגיעות ב[[פה]], ב[[שן|שיניים]] או ב[[לשון (איבר)|לשון]], וכן [[שיתוק]] חלקי. הסיכון ל[[מוות]] כתוצאה מטיפול בנזעי חשמל נחשב לנמוך ביותר. ב[[מחקר]] שהתבסס על [[מאגר מידע|מאגרי המידע]] של יוצאי [[צבא ארצות הברית]] בין השנים 1999 ל-2010, נמצא כי הסיכון לתמותה בטיפול הוא מזערי, ועמד על מקרה מוות אחד ל-73,440 טיפולים.{{הערה|{{הארץ|דן אבן|צעיר אושפז במצב קשה בעקבות טיפול בנזעי חשמל|1.1161153|8 בפברואר 2011}}}}.הסטטיסטיקות יכולות להטעות מאחר והמוות לא תמיד קורה במשך הטיפול אלא בהמשך.. בימים אלו, אוגוסט 2018, צעיר ערבי בן 23 טופל בנזעי חשמל עקב דיכאון עמוק ולא התאושש מהטיפול. נכון לעכשיו הוא גוסס וסיכויו לשרוד קלושים. מטופלים מסוימים מתאבדים עקב הטיפול הידוע ביותר הוא ארנסט המינגוואי אל ישנם רבים אחרים. שטיפול בנזעי חשמל תואר באופן ביקורתי במספר ספרים וסרטים, בהם "[[קן הקוקייה]]", "[[טארניישן]]", "[[רקוויאם לחלום]]" ו"[[קסם הנעורים]]".למרות שהטיפול כיום אינו כרוך בסבל ושבירת עצמות, הוא למעשה מסוכן יותר מבעבר. החומר המרדים מעלה את סף הפרכוס ולכן הזרם החשמלי הנדרש הוא גבוה יותר ומגיע עד 450 וולט. הטיפול עצמו מעלה את סף הפרכוס ולכן מטיפול לטיפול יש צורך להעלות את עצמת הזרם החשמלי. כמו כן, מטופלים רבים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית (מאניה דפרסיה ) נוטלים תרופות מאזנות מצב רוח אנטי אפילפטיות, וגם איתם יש צורך בזרם חשמלי גבוה יותר.