ציונות סינתטית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
'''הציונות הסינתטית''' היא זרם ב[[ציונות]], שהתגבש בעקבות ביטול [[תכנית אוגנדה]] והתגברות חילוקי הדעות בן תומכי [[הציונות המעשית]] לבין תומכי ה[[הציונות המדינית]]. הגישה החדשה לציונות ביקשה לאחד את הפעולה המדינית עם עבודה מעשית ב[[ארץ ישראל]]. בייסוד הזרם מונח הרעיון שאין להפריד בין הפעילות המעשית לפעילות המדינית. יש ליצור עובדות בשטח, להגשים את עקרונות הציונות המעשית לעלות לא"י וליישבה ולעבדה. עם זאת יש להמשיך בפעילות הדיפלומטית. שתי הפעולות קשורות זו בזו ותלויות זו בזו. העובדות הנוצרות בא"י יגדילו את הסיכוי להשגת הישגים דיפלומטיים ואילו ההישגים הדיפלומטיים יקלו על פיתוח פעולות התיישבות.
המושג '''ציונות סינתטית''' קיבל ביטוי לראשונה בוועידה השלישית של ציוני רוסיה ב–[[1906]]. מטרתה של הוועידה הייתה להתוות דרכים חדשות לתנועה הציונית בהתאם לנסיבות הזמן - בפעילותה בא"י ובגולה. בוועידה דובר על כך שתורת הצ'רטר שבה דגל [[בנימין זאב הרצל|הרצל]], שהתוותה את השגת המטרה הסופית של הציונות ע"י מבצע דיפלומטי בלבד – אינה עולה בקנה אחד עם הרצוי והדגישו את חשיבותו המכרעת של תכנון ה[[התיישבות]] בא"י שמטרתה היא להכשיר את הקרקע לקליטת עלייה המונית. בויכוחים בועידה הדגישו שאין הם רוצים לשנות את תוכנית בזל מיסודה, אך בהסכמת המעצמות הם רואים לא את התחלת הדרך
בהחלטותיה קבעה הוועידה שפיתוח מלא של עמדות התנועה הציונית בא"י וכן הכשרה שיטתית של הארץ (עלייה, רכישת קרקעות וכדומה) מהווים בהתאם לסעיף א' של [[תכנית באזל]] יסוד בתפיסה הציונות המדינית ושצפייה באפס מעשה בשטח זה עלולה להשפיע לרעה על יציבותה ויעילותה של התנועה הציונית ואשר ללא השגת תוצאות ממשיות יהיה המאבק הדיפלומטי לחינם. ב[[קונגרס הציוני]] השמיני - 1907 השמיע [[חיים ויצמן]] את התביעה להעביר את מרכז הכובד של פעולת [[ההסתדרות הציונית]] לא"י.
| |||