ויקטור פראנקל – הבדלי גרסאות

ויקטור פראנקל נולד בשנת 1905 ב[[וינה|ווינה]] להוריו אלזה וגבריאל, שניהם יהודים. הוא התעניין מגיל צעיר בשאלה האם הטבע החולף של החיים יכול להרוס את משמעותם, אך מסקנתו הייתה כי אין הדבר כך, כי שום דבר מהעבר אינו נאבד. כבר בתיכון שאיפתו הייתה להיות רופא ובהשפעת הפסיכואנליזה הוא החל להתעניין בפסיכיאטריה. בזכות כשרון האיור שלו, הוא גילה שהוא מזהה את החולשות באנשים, אך חשב שכפסיכיאטר יוכל לראות מעבר לחולשות שלהם ולהכיר באפשרויות העומדות בפניהם כדי להתגבר על חולשות אלה<ref>{{Cite news|url=https://www.independent.co.uk/news/people/obituary-viktor-frankl-1237506.html|title=Obituary: Viktor Frankl|newspaper=The Independent|language=en-GB|access-date=2018-08-16}}</ref>.

ויקטור השלים את לימודי ה[[רפואה]] וקיבל תואר דוקטור לרפואה בשנת 1930. בשנת [[1924]] נתפרסם מאמרו הראשון, בעידודו של [[זיגמונד פרויד|פרויד]]. כיהן כפרופסור ל[[נוירולוגיה]] ו[[פסיכיאטריה]] בבית הספר לרפואה של [[אוניברסיטת וינה]]. בין השנים [[1940]]–[[1942]] כיהן כמנהל המחלקה הנוירולוגית [[בית חולים|בבית החולים]] של רוטשילד. נישא בשנת 1941 לטילי גרוסר, שנספתה ב[[השואה|שואה]]. בשנת 1942 נעצר והועבר ל[[מחנה השמדה|מחנה ההשמדה]] [[אושוויץ]], ב[[מחנה הריכוז דכאו|דכאו]], ובעוד מחנות ריכוז, למשך שלוש שנים<ref>{{Cite news|url=https://www.huffingtonpost.com/2014/10/23/meaningfulness-happiness-viktor-frankl_n_6034052.html|title=A Psychiatrist Who Survived The Holocaust Explains Why Meaningfulness Matters More Than Happiness|date=2014-10-23|newspaper=Huffington Post|language=en-US|access-date=2018-08-16}}</ref>. רוב משפחתו נספתה בשואה. לאחר המלחמה, השלים תואר דוקטור ב[[פילוסופיה]] (1949). בין השנים [[1946]]–[[1970]] ניהל את המרפאה הנוירולוגית בווינה.