אורסולה לה גווין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Nizzan Cohen (שיחה | תרומות) |
Nizzan Cohen (שיחה | תרומות) |
||
שורה 13:
לה-גווין נפטרה ב-22 בינואר 2018 בביתה בפורטלנד, אורגון, לאחר מספר חודשי מחלה.
==כתיבה==
בין 1951 ל-1961 כתבה חמישה רומנים שנדחו על ידי מוציאים לאור, שסברו שאינם נגישים. באותה תקופה כתבה גם שירה.
סיפוריה הראשונים היו לא פנטסטיים, אך התרחשו במדינה דמיונית בשם אורסיניה. בחיפוש אחר דרכים לבטא את הנושאים שהעסיקו אותה, היא חזרה לעניין שהיה לה בילדותה במדע בדיוני. בתחילת שנות ה-60 עבודותיה החלו להתפרסם. אחד מסיפוריה האורסיאניים פורסם בקיץ 1961 בגיליון של ה-'Western Humanities Review' ושלושה סיפורים נוספים הופיעו ב-1962 ו-1963 בירחון 'Fantastic Stories of Imagination' שנערך על ידי סייל גולדשמיט, אשר ערך גם את המגזין 'Amazing Stories' אשר פרסם שניי סיפורים נוספים שלה, כולל אחד ממחזור המדע הבדיוני 'הייני'.
ב-1964 פרסמה את סיפורה הקצר 'מילה של התרה' (The Word of Unbinding), שהיה הראשות בסדרת הפנטזיה '[[ארץ ים]]', הכוללת שש ספרים ושמונה סיפורים קצרים. שלושת הספרים הראשונים בסדרה: [[הקוסם מארץ ים]] (1968), [[הקברים של אטואן]] (1970) ו[[החוף הרחוק ביותר]] (1972) מכונים לעיתים 'טרילוגיית ארץ ים'. מאוחר יותר כתבה את ספרי ההמשך לסדרה - טהנו, הרוח האחרת והקובץ 'הסיפורים מארץ ים'.
לה-גווין זכתה להכרה רחבה עבור הרומנן שלה 'צד שמאל של חושך', אשר זכה ב[[פרס הוגו]] ו[[בפרס נבולה]] ב-1970. עלילתו של הספר מתרחשת בעולם שתושביו הם חסרי מין, מלבד בתקופת הייחום, בה הם עשויים להיות זכר או נקבה. ספרה המנושל, המתרחש בחברה דמיונית [[אנרכיזם|אנרכיסטית]], קיבל אף הוא את פרסי הוגו ונבולה, והפך אותה לסופרת הראשונה שזכתה בשני הפרסים בגין שני ספרים.
בשנים מאוחרות יותר התנסתה לה-גווין גם בקולנוע. ספרה Lathe of Heaven עובד לסרט ב-1979. ב-1985 שיתפה פעולה עם מלחין האוונגרד [[דוד בדפורד]] בכתיבת ה[[לברית]] לאופרת-החלל שלו 'ריגל 9'.
ב-1984 היתה נטלה חלק לצד [[קן קסי]], [[בריאן בות']] ו[[ויליאם סטפורד]] בהקמת מכון אורגון לאמנות הספרות, המוכר כיום בתור מכון אמנות הספרות בפורטלנד.
==ספריה==
| |||