סיאה צ'אל – הבדלי גרסאות

הבשורה אותה בישר הבאב הייתה גם כן חדשה שכן במרכזה עמד האדם ולא האל. בין קריאותיו, קרא לשוויון מלא לנשים כחלק משוויון מלא בין כל האנושות, ללא הבדל דת ומעמד. קריאתו לתיקון הייתה דתית כמו גם סוציאלית וחינוכית. את תכלית תורתו קיבץ בספר בשם באין, שנחשב קדוש, בו גם הקפיד לכתוב על הנביא שעתיד להתגלות אחריו. כתבים אלו, הקנו בחלוף השנים לבאב את התואר "מבשר הדת הבהאאית", כינוי שהוענק לו  על ידי הבהאאים, מאחר ומייסד הדת, בהאא אללה נתפס כמהדי עליו דיבר הבאב.<ref>{{צ-ספר|מחברשם=משה שרון|שם=, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה - הספר הקדוש ביותר (אלכתב אלקדס) לבהאא אללאה|מקום, הוצאה=(ירושלים: כרמל, 2008)|מו"ל=כרמל|שנת הוצאה=2008, עמ' 74-75|שנת הוצאה=}}</ref>

הבאבים שהתקדמו ונפוצו בפרובינציות שמדרום לים הכספי, חוו לעיתים תכופות התנגשויות וגילויי אלימות מצד האוכלוסייה השיעית, התנגדות שהלכה והתגברה. במסגרת אחת ההתנגשויות הרגו הבאבים כמה ממתנגדיהם, והתבצרו במסגד שיח טברסי באוקטובר 1848. במבצר הם הצליחו לתכנן מערכות שונות ובתוך כך להבריח חלק מהחיילים הפרסים שרדפו אותם. למרות כוח ההישרדות והנחישות להביס את מתנגדיהם, חלק גדול ממנהיגיהם נהרגו. תקופת ההתבצרות סימנה את הבאבים כגורם אלים שחותר תחת השלטון, דבר שהוביל לתעמולת הסתה ורדיפה עיקשת אחריהם, תוך הוצאה להורג של חשובי הקהילה וחברי קבוצת "אותיות החי". ביולי 1850 הוחלט על הוצאתו להורג של הבאב, בידי 750 חיילים ארמנים. הבאב יחד עם מספר תלמידים שביקשו למות עמו עמד בפני כיתת יורים, מוכן לפקודה, אלא שבאורח פלא הצליח לנוס ממטח הירי לעברם. מיד לאחר מכן הוא נתפס בתא בו היה כלוא קודם לכן, והוצא להורג.<ref>{{צ-ספר|מחברשם=שרון|שםמו"ל=הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה|שנת הוצאה=עמ' 77-79}}</ref>

אירועים מטלטלים אלו העמידו את הקהילה הבאבית בפני משבר אמיתי שכן הבאב לא מינה בצורה פורמלית יורש שימשיך את תורתו. התדיינות שנערכה מאוחר יותר בקרב הקהילה קבעה את היורש המתאים לתפקיד, מירזא יחיא, אחיו של מירזא חסין עלי נורי, חבר הדת הבאבית ובן למשפחת אצולה. מירזא יחיא השתייך לקבוצה באבית מילטנטית שהדגישה את החשיבות של מלחמת מצווה, כפי שהיה נהוג במסורת השיעית. ראש התנועה, מלא שיח' עלי תרשיזי, הידוע בכינויו עט'ים, קיבל דרשה מן הבאב בה קבע כי הבאב, הוא הקאאם, מוטיב הקשור בשיעה למלחמת מצווה, מה ששימש מבחינתם של כמה מחברי הקבוצה, הצדקה לפעולה חסרת רסן. באופן זה חתרה התנועה יחד עם 3 באבים קיצוניים למאבק עיקש שיביא לסילוק השאה, מאבק שהסתיים בניסיון התנקשות בו באוגוסט 1852. השאה, שנכנס לבהלה, החל לרדוף את הבאבים עד חורמה והחרים את רכושם. מאות נאסרו ורבים הוצאו להורג.<ref>{{צ-ספר|שם=שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה, שם|מו"ל=עמ' 80-81|מו"ל=|שנת הוצאה=}}</ref> באותן רדיפות נמלט מירזא יחיא והגיע לעיראק, בעוד אחיו, חסין עלי נורי, מסר עצמו לשלטונות על אף כי טען שלא הייתה לו כל נגיעה בדבר.<ref>{{צ-ספר|שם=אסלמונט, ג'ון א בן-עזר, באהוללה והתקופה החדשה )(חיפה: דפוס אמנות, 1931), עמ' 22|מו"ל=|שנתעמ' הוצאה=22}}</ref> (כפי שבא לידי ביטוי בכתביו של בהאא אללה). עלי נורי הובל לטהרן בשלשלאות ונכלא בשבי בסיאה צ'אל, הבור השחור, אפיזודה שנחשבת לאבן דרך ומסמלת את נקודת הפתיחה של הדת הבהאאית.<ref>{{צ-ספר|שם=אסלמונט, ג'ון א בן-עזר, באהוללה והתקופה החדשה, עמ' 23שם|מו"ל=עמ' 23|שנת הוצאה=}}</ref>

בהאא אללה יחד עם 30 באבים נוספים נכלאו בטהרן, שם היה מושב המלך, בבור השחור שהיה ידוע לשמצה. הבור מתואר על פי בהאא אללה, כצינוק תת קרקעי חשוך וצר, ששימש כמקווה מים. בכתביו מספר כי הם נעו במסדרון ארוך ואפל, ממנו ירדו שלוש קומות במדרגות תלולות. הצינוק היה אפוף חשיכה, ונכלאו בו עוד כ-150 אסירים, גנבים, מתנקשים ושודדי דרכים. המקום היה מצחין וקודר, ללא מוצא. האסירים שהו בתנאים קשים וחלקם אף היו מחוסרי בגדים או מצעים לשכב עליהם.<ref>{{צ-ספר|שם=Momen Moojan, bahaBaha'u'llah: a short biography (London: oneworld, 2007Oneworld) |מו"ל=pp. 28-29|מו"ל=|שנת הוצאה=}}</ref>

מסביב לצווארו של בהאא אללה הייתה מהודקת שרשרת כבדה שמשקלה הגיע מעל ל-50 ק"ג. סימני השלשלאות מסביב לגופו הותירו צלקות לכל חייו.<ref>{{צ-ספר|שם=bahaBaha'u'llah (London : Bahai Publishing Trust 1991) p. 6|מו"ל=p.6|שנת הוצאה=}}</ref> שני אגודליו היו קשורים זה לזה מאחורי גבו, דבר שהכביד עליו אף יותר מהמעמסה על צווארו/<ref>{{צ-ספר|שם=Moojan,baha|מו"ל=Baha'u'llah: a short biography, p.29|מו"ל=|שנת הוצאה=p.29}}</ref>

בכל יום היו השומרים יורדים לבור, תופסים אסיר אחד או יותר ומוצאים אותו להורג בסצינות אכזריות- מפציצים אותם מתוך פיות של תותחים, עורפים את ראשם עם גרזן, סוקלים אותם עם חרבות, ובדרכים מזוויעות נוספות.<ref>{{צ-ספר|שם=Bahai Publishing Trust, Baha'u'llah, |מו"ל=pp. 6-7.|מו"ל=|שנת הוצאה=}}</ref> (כפי שבא לידי ביטוי בכתביו של בהאא אללה). בעוד השומרים המלכותיים לא הביעו מידה של אמפתיה, המוציאים להורג הפגינו חביבות כלפי הבאבים. בהאא אללה מספר כי אחד מהם אף הציע לו תה ואשכול ענבים.<ref>{{צ-ספר|שם=Moojan,baha|מו"ל=Baha'u'llah: a short biography, p.29|מו"ל=|שנת הוצאה=p.29}}</ref>

על מנת לשמור על שפיות היה בהאא אללה מחלק את האסירים לשתי קבוצות ואלה היו שרים פזמוני הלל ושבח לאל.<ref>{{צ-ספר|שם=Ibid, p. 29|מו"ל=Ibid|שנת הוצאה=}}</ref> עוד הוא מוסיף כי בעת ששהו במקום, היו חושבים על מצבם של הבאבים ומעשיהם, ותהו כיצד יכלו קבוצת הבאבים בהנהגת מלא שיח' עלי תרשיזי לעשות מעשה נועז כמו ניסיון ההתנקשות בשאה וזאת בהתחשב באצילותם ובינתם הגדולה.<ref>{{צ-ספר|שם=Esslemont, J. E, Baha'u'llah and the new era (New York: New York : The Bahai Publishing Committee, 1927) p.23|מו"ל=p.23|שנת הוצאה=}}</ref> (כפי שבא לידי ביטוי בכתביו של בהאא אללה). שהותו של בהאא אללה בבור השחור הערימה קשיים גם על בני משפחתו. בנו, עבאס אפנדי, ולימים עבד אלבהאא, הורשה לבקר לפרקים בבית הכלא. הוא מתאר את מראה אביו כבול בשלשלאות כמראה קורע לב שליווה אותו לשארית חייו. כמו כן ביתו בטהרן ושאר בני משפחתו הפכו למטרה להתנכלות ההמון.<ref>{{צ-ספר|שם=Kenneth E. Bowers, "the black pit: violence, torture, and gruesome death"|מו"ל=http://bahaiteachings.org/the-black-pit-violence-torture-and-gruesome-death-20/05/2018|שנת הוצאה=}}</ref>

בהיותו בכלא חווה חסין עלי נורי התגלות אלוהית. הוא מספר כי בעת שהיה שקוע בסבלו, שמע קול  מופלא ומתוק מתנגן מעל ראשו. לפי עדותו הייתה זו התגלמות בתולת גן העדן, חוריה, אשר גילתה לו את סוד מהותו. ''"כשהפניתי את פני ראיתי עלמה - התגלמות זכר שם האלוהים – מרחפת באוויר מולי... בהצביעה אל ראשי, היא נשאה את דברה לכל שוכני שמים ויושבים ארץ לאמור: 'באלוהים! זה הוא אהובם הגדול ביותר של כל העולמות ואתם אינכם מכירים! זה הוא יופיו של האלוהים בקרבכם, וכוח שררתו ביניכם אילו רק יכולתם להבין. זה הוא הוד האלוהים ואוצרו, הוא הסיבה של האלוהים והוא פארו והדרו לכל מי שמצוי במלכויות ההתגלות והבריאה אילו הייתם מבחינים'".''<ref>{{צ-ספר|שם=שרון, |מו"ל=הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה,|שנת הוצאה=עמ' 82.|מו"ל=|שנת הוצאה=}}</ref> (מתוך חיבורו של בהאא אללה "פרשת ההיכל"). הוא מספר כי נשמתה של חוריה הביאה עמה שמחה, לחייה הבהירות ופניה זרחו עם ברק של אלוהים.<ref>{{צ-ספר|שם=Moojan,baha|מו"ל=Baha'u'llah: a short biography, p.32.|מו"ל=|שנת הוצאה=p.32}}</ref>

ההתגלות האלוהית למעשה שכנעה אותו שהוא הניצוץ האלוהי בעצמו, "טהור", ושמה אותו בשורה אחת עם גדולי הנביאים שחוו הארה אלוהית בחייהם- בודהה, משה, ישו ומוחמד, בזכות כך הפך מעוד אדם מאמין, לנושא הבשורה האלוהית.<ref>{{צ-ספר|שם=Bahai Publishing Trust, Baha'u'lla, p.7|מו"ל=p.7|שנת הוצאה=}}</ref>

בתולת גן העדן נהייתה מזוהה כסמל בהאאי והצטיירה כהתגלות רוח הקודש, בכך מינף הסיפור את הצלחת הדת במערב.<ref>{{צ-ספר|שם=שרון, |מו"ל=הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה,|שנת הוצאה=עמ' 83.|מו"ל=|שנת הוצאה=}}</ref>

משפחתו של בהאא אלהה הייתה בקשרים טובים עם המשלחת הדיפלומטית הרוסית, שכן אביו עבד בשירותיה, וזו הפעילה לחץ כבד על השאה להביא לשחרורו של בהאא אללה, זאת על אחת כמה וכמה שלא נמצאו כל ראיות נגדו. בעקבות כך שוחרר בהאא אללה מהחור השחור בצו ממשלתי לאחר 4 חודשים, בתנאי שיגורש לגלות. רכושו ונכסיו הוחרמו ממנו מיידית. הנציבות הרוסית הציעה לו חסות ומקלט בשטחי שלטונה אלא שבהאא אללה סירב להצעה ולבסוף גורש לבגדאד, שהייתה תחת השליטה של האימפריה העות'מאנית, בה שהה 10 שנים.<ref>{{צ-ספר|שם=שרוןשם, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה, עמ' 83שם ; Moojan,baha'u'llah: a short biography, |מו"ל=pp.33-34|מו"ל=|שנת הוצאה=}}</ref>