בנציון נתניהו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 21:
ב-[[1935]] פרש נתניהו מעריכת העיתון ״הירדן״ וב-[[1936]] נתמנה לעורך ״הספרייה הלאומית״ שהוציאה לראשונה בעברית כתבים של [[הרצל]], [[נורדאו]], [[ישראל זנגוויל|זנגוויל]] וציונים אחרים ושלחלקם נלוו הקדמות פרי עטו של נתניהו.
ב־[[1939]] נסע ל[[לונדון]] ומשם ל[[ניו יורק]], כמזכירו האישי של ז'בוטינסקי. בימי חייו האחרונים של ז'בוטינסקי, בשנת [[1940]]. לאחר מותו של ז'בוטינסקי נשאר בניו יורק, וב-[[1942]] נתמנה לעמוד בראש המשלחת של התנועה הרוויזיוניסטית, שעסקה ביצירת דעת קהל אוהדת לרעיון הציוני, בקרב אנשי הממשל. בניו יורק של [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] הוא היה בין המעטים שהתריעו על התרחשותה של [[השואה]], ולאחר שנתגלה היקף ההשמדה, היה איתן בדרישתו כי פליטי השואה יופנו לארץ ישראל. ב-[[1945]] עמד בראש המשלחת הרוויזיוניסטית ל[[סן פרנסיסקו]] בעת הקמת [[האו״ם]], שנאבקה לניסוחו והכללתו של סעיף 80, פרק 12 ל[[מגילת האומות המאוחדות]]. מ-[[1946]] נפגש עם אנשי ממשל שונים, כגון ראש הצבא [[דווייט
ב־[[1944]] נישא לצילה (לבית סגל),{{הערה|1=טל שלו, [http://news.walla.co.il/?w=/9/2568340 מאחורי אשת הצללים: סיפור חייה של אם ראש הממשלה] באתר וואלה, 16 בספטמבר 2012}} שאותה פגש בעת לימודיו ב[[ארץ ישראל]]. לשניים נולדו שלושה בנים - [[יונתן נתניהו|יונתן]] ([[1946]]), [[בנימין נתניהו|בנימין]] ([[1949]]) ו[[עדו נתניהו|עִדו]] ([[1952]]).
שורה 45:
לגישתו דחתה הסביבה הנוצרית את המומרים החדשים, מאותן סיבות שבגללן נדחה [[אלפרד דרייפוס]] על ידי ההמון ה[[צרפת]]י. גרסה זו של אנטישמיות מהווה לדעתו מקרה ייחודי וראשוני של שנאת יהודים שלא על רקע דתי אלא על רקע אתני, ניצן ראשון של האנטישמיות החילונית שהתפתחה באירופה במאה ה-19. המקורות העיקריים שעליהם הוא מבסס את טענותיו על ההתנצרות היעילה של היהודים הם עדויות של רבני ספרד וצפון אפריקה, עובדה שהוזכרה לשלילה בחלק גדול מהביקורת על התאוריות שלו בהתחשב בהטיה האפשרית במקורות אלה. גישתו היא ציונית חילונית, והיא אינה נותנת למרכיב האמונה את החשיבות שמייחס לו בער. יש הרואים בוויכוח זה את הסיבה בגינה לא השתלב נתניהו בממסד האקדמי בישראל, בעת שהגיע לארץ. גם בספרד עורר פרסום הספר מחלוקת חריפה בקרב היסטוריונים מובילים במדינה, בהם חוסה אנטוניו אסקודרו ואנטוניו דומינגז אורטיז.
ב-1995, יצא לאור ספרו המונומטלי ״מקורות האינקוויזיציה״ המכיל כ-1400 עמודים, ובו ניתוח של הסיבות לייסוד האינקוויזיציה. לדעתו של נתניהו הסיבות האמיתיות הן לא מה שהאינקוויזיציה טענה, דהיינו קיום הדת בסתר על ידי המומרים ממוצא יהודי, אלא תולדה של שנאה נגד המומרים על ידי האוכלוסייה הספרדית, בעיקר בערים, כחלק מהתפתחות אנטישמית בעלת סממנים גזעניים. בספרו מנתח נתניהו את כתביהם של הנוצרים, בין אם תמכו במומרים ובין אם תקפו אותם, ולדעתו הוכיח באופן חד משמעי שהטענה בדבר קיום היהדות בסתר היא שקרית בעיקרה. עוד הוא מראה כיצד התפתחה ספרות של תורת הגזע נגד כל מי שהיה ממוצא יהודי, ללא קשר לעובדה שאמונתו היא נוצרית. האינקוויזיציה, שאסרה, עינתה, שפטה והוציאה להורג בשריפות פומביות אנוסים רבים, נוצרה, לדעתו של נתניהו, על ידי המלך פרדיננד כדי לתת פתח ללחץ אנטישמי כבד שאיים על שלטונו ועל החיים התקינים בספרד. הספר זכה לביקורות חיוביות רבות, יחד עם התקפות רבות. בעקבות הספר, הודיע ההיסטוריון האנגלי הנרי קאמן, שהוא שינה את דעתו על האינקוויזיציה מקצה לקצה. נתניהו קיבל תואר [[
בספרו אודות ה[[פילוסוף]] וה[[מדינאי]] ה[[יהדות ספרד|יהודי-ספרדי]] [[דון יצחק אברבנאל]], מתאר נתניהו בין היתר את גדולתו כאיש רוח ומדינאי, ובו בזמן מצביע על חולשותיו ועל עיוורונו של אברבנאל, שנותן אמון ב[[פרננדו השני, מלך אראגון|מלך פרדיננד]] זמן קצר לפני [[גירוש ספרד]], באופן שמזכיר את העיוורון של [[יהדות גרמניה|יהודי גרמניה]] ביחס למשטר ה[[נאצי]].{{הערה|[[מור אלטשולר]], [http://www.jewish-studies.info/jewish-democrat.htm דמוקרטיה יהודית תיכון אחרי האפוקליפסה]}} הספר יצא לאור לראשונה בשנת 1953 ב[[אנגלית]] וב[[ספרדית]]. בשנת 2005 הופיע הספר ב[[תרגום]] לעברית וזכה לשבחים.{{הערה|1=יפה גולדשטיין, [http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=42362&Word=&gilayon=2654&mador= הרלוונטיות של דון יצחק אברבנאל], באתר [[הצופה]], 2006}}
| |||