חג המולד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 40:
 
[[קובץ:Die Sternsinger besuchen Aussenminister Michael Spindelegger (8344729903).jpg|250px|ממוזער|[[חג ההתגלות]] שנחגג בתחילת ינואר, מחליף את חג המולד בחלק מהכנסיות]]
הרומאים הקדמונים ציינו את חג ה"[[סאטורנליה|סטורנליה]]" לכבודו של האל [[קרונוססטורן (מיתולוגיה)|סטורן]] אל ה[[חקלאות]] בהילולה בת שבעה ימים שהחלה ב-[[17 בדצמבר]]. ההילולה הסתיימה במועד [[נקודת היפוך|ההיפוך החורפי]] היא הנקודה במסלול [[כדור הארץ]] שבה, בחצי הכדור הצפוני, היום הוא הקצר ביותר והלילה הוא הארוך ביותר. על פי [[הלוח היוליאני]] המקורי (לפני שהצטברו בו שיבושים) חל המועד ב-[[25 בדצמבר]], בעוד שעל פי [[הלוח הגרגוריאני]] הנהוג כיום, חל המועד ב-[[21 בדצמבר]]. בחג הסטורנליה החליפו הרומאים מתנות, וכן נהוג היה כי אחד ה[[עבדות|עבדים]] ישמש כ"אדון הבית" בעוד שה"אדונים" נהגו כעבדים. מועד קרוב נוסף שצוין על ידי הרומאים הקדמונים היה חג ה"קלנדס" שצוין ב-[[1 בינואר]].
 
במאה הרביעית לספירה פעל גורם נוסף. בתקופת הקיסר [[אורליאנוס]], בשנת [[270]] לספירה הפכה דת ה"סול אינוויקטוס", הערצת [[אל השמש]] כאל הראשי, לדתה הרשמית של האימפריה. מקורה של הדת בהערצת אל השמש הפרסי [[מיתרה]]. הרומאים ציינו את לידתה של השמש במועד ההיפוך החורפי, ב-[[25 בדצמבר]] בטקסים השאובים מן הדת המיתראיסטית. בדת זו החזיק [[קונסטנטינוס]] בטרם המיר לנצרות, ואף קודמו [[דיוקלטיאנוס]], אשר בנה מחדש וחיזק מוסדות רבים באימפריה השוקעת. המעבר מ[[עבודת אלילים|עבודת האלילים]] לנצרות, ויצירת [[הכנסייה הקתולית]] הושפעו מדת זו. כל הראיות מצביעות על כך שהנצרות אימצה מנהגים וחגים שהיו נהוגים באימפריה בעת שהפכה לדת המדינה. בנוסף למיתרה עוד כמה אלים פאגניים נולדו ב-25 בדצמבר כמו [[הורוס]] אל השמש המצרי, [[דיוניסוס]] היווני ואפילו [[קרישנה]] ההודי. אימוץ תאריך זה על ידי הנצרות הקל את קבלת הדת החדשה בקרב הפגאנים.