חרקוב – הבדלי גרסאות

 

== היהודים בחרקוב ==

בעקבות הטרור הקומוניסטי והגבלת חופש הביטוי היגרו פעילים יהודיים רבים מהעיר, ביניהם חתן [[פרס נובל]] בכלכלה [[סימון קוזנץ]], הגביר ו. סויפר, הכנר מ.י. בוקיניק ורבים אחרים. חברי [[הבונד]] נאלצו באפריל [[1921]] להצטרף למפלגה הקומוניסטית, ולהתפרק למעשה. בשנות ה-30, כשחרקוב שימשה בירת אוקראינה, האוכלוסייה היהודית גדלה משמעותית ובעיר התגוררו אקדמאים ואנשי תרבות רבים. העיר שימשה מרכז לתרבות [[אידיש]] בברית המועצות, בעיר פעלו 4 בתי ספר בשפה זאת, [[תיאטרון]], יצאו מספר עיתונים, אך בסוף שנות ה-30 כל התרבות הזאת חוסלה. בשנת 1923 בית הכנסת נלקח מהקהילה היהודית ונהפך למועדון ספורט. בשנת 1939 האוכלוסייה היהודית של חרקוב הגיעה ל135,000 שהיוו 15.9% מהאוכלוסייה הכללית. רוב תושבי חרקוב פונו ל[[סיביר]] ו[[לאוזבקיסטן]] במהלך שנת [[1941]], ולפי המפקד הגרמני ב1941 היו בעיר רק 10,271 יהודים, שברובם מצאו את מותם ב[[דרוביצקי יאר]] בין דצמבר 41 לינואר 42, כ400 איש, ברובם בגיל מתקדם,ביניהם אנשי אקדמיה ותרבות נשרפו חיים בבית הכנסת ברחוב גרז'דנסקיה. בשנות ה70 התקיימה בעיר קהילה יהודית בהנהלת הרב יופה. מ1989 עד 1997 כ15,000 יהודים עזבו את חרקוב, 70% מהם עלו לארץ. ב1989 [[אדוארד חודוס]], אספן עתיקות מפורסם נבחר לשמש כראש הקהילה היהודית. יורי ליאחוביצקי התחיל להוציא עיתון "בשיח". ב1990 [[זאב אלקין]] הקים איגוד מורים לעברית בברית המועצות שמרכזו בחרקוב. ב1991 הגיע לעיר הרב [[משה מוסקוביץ]] כשליח חב"ד ונבחר לרב הראשי של חרקוב. הוא הקים בעיר ישיבה. ב1992 [[שלמה אסרף]] שליח [[האיגוד האורתודוקסי]] ו[[בני עקיבא]] הקים מועדון סטודנטים ברחוב סומסקיה וכן הוא יסד את ליציום שעלבים לילדים יהודים מחרקוב ומהסביבה. רוב בוגריו עולים לארץ.