עדנה ארבל – הבדלי גרסאות

ארבל מציגה עמדה עקבית של עמידה לצד החלש. באחד מפסקי הדין הסבירה את עמדתה באותה סוגיה: "אני מצטרפת לעמדתה של השופטת [[מרים נאור|נאור]] שעיקרה העדפת עניינו של ניזוק תמים וחלש שנפגע על פני מזיק שהתרשל ואשר בהסתברות מסוימת גרם לנזק. העדפה זו מובילה למסקנה כי בנסיבות מיוחדות יהיה מוכן המשפט להגמיש את כלליו ולהקל עם התובע במשימת נטל השכנוע במאזן הסתברויות ביחס להוכחת הקשר הסיבתי. מדובר בחידוש משמעותי היורד לשורש תכליתם של דיני הנזיקין ..."{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/05/930/046/p19/05046930.p19.htm דנ"א 4693/05], סעיף 11 לפסק הדין של ארבל}}. בפסקי דין של ארבל ניתן למצוא שיקולים של צדק חלוקתי{{הערה|1=מיגל דויטש, [http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?log=tag&ElementId=skira20070812_892307 בית המשפט העליון וההגנה על צדדים חלשים], אתר גלובס, 12 באוגוסט 2007}}, והיא ידועה כמי שעומדת באופן עקבי לצד הצרכן אל מול חברות הביטוח{{הערה|[http://www.notes.co.il/moshe/44462.asp משה גולדבלט, כישלון בהגנה על המבוטח]}}. בהתייחס לדמי ביטול, חידשה ארבל שעסקה הכוללת רכישת מספר כרטיסי טיסה, תחשב לעסקה אחת בלבד, ותאפשר למוכר לגבות דמי ביטול רק פעם אחת{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/13/290/034/b02/13034290.b02.htm רע"א 3429/13], ישי רז נגד גוליבר תיירות בע"מ}}. עמדתה לא נתקבלה על ידי הרכב של שלושה שופטים אחרים של בית המשפט העליון, שדנו במקרה דומה{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/12/870/071/t18/12071870.t18.htm ע"א 7187/12], ליאור צמח נגד אל על}}.▼

בתביעה של אזרח מול [[מפעל הפיס]] חידשה עיקרון בדרישת [[תום לב]] ב[[חוזה|חוזים]] על פיו גם עמידה דווקנית על זכות, אף ללא קיומן של נסיבות המעידות על התחכמות, תחבולה או הכשלת הצד שכנגד יכולה להיחשב כחוסר תום לב{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/07/660/019/w11/07019660.w11.htm ע"א 1966/07], סעיף 41}}.▼

מתוקף גישתה של עמידה עם החלש היא גם תמכה בצמצום תחולת הגנת ה[[התיישנות]]. בדעת מיעוט שנדחתה על ידי חבריה למותב בקשה לקבוע שמרוץ ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח תאונות מתחיל לא במועד אירוע התאונה אלא במועד התגבשות הנכות הצמיתה של התובע{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/05/060/018/t07/05018060.t07.htm ע"א 1806/05]}}. באופן דומה, בקשה לקבוע בניגוד לדעת עמיתיה למותב שהתיישנות על נזק תחול רק 7 שנים לאחר גילוי הנזק בפועל על ידי התובע ולא 7 שנים לאחר שהנזק היה ניתן לגילוי באופן אובייקטיבי. להצדקת פרשנות זאת של החוק היא כתבה{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/08/060/022/r11/08022060.r11.htm ע"א 2206/08 יחזקאל סיגמן נ. חב' דובק בע"מ], פסק-דין מיום 11/07/2010}}:▼

:"לטעמי פרשנות הוראות ההתיישנות צריכה להיעשות, ככל הוראת חוק אחרת, בהתאם לפרשנותה התכליתית. עם זאת, במסגרת פרשנות זו יש ליתן את הדעת על הפגיעה בזכותו המהותית של התובע אשר שלילתה נעשית לא מעצם התרשלותו בהגשת התביעה, אלא בגלל שהתרשלותו הביאה לפגיעה באינטרס של הנתבע... עוד יש לתת את הדעת על הקושי של אוכלוסיות מסוימות לבוא בשעריו של בית המשפט. המבחן הסובייקטיבי, על אף שיש לו חסרונות הכרוכים בפגיעה באינטרסים של הנתבע, יש בו כדי לעשות לעיתים צדק עם אוכלוסיות שאמת המידה של האדם הסביר אינה עושה עימם צדק."▼

:"אני מוצאת קושי בהסדרי ההתיישנות הנוגעים למחלות קשות, אשר גילויין אורך זמן ומתעכב בשל חוסר מודעות הנפגע, וככל שעובר הזמן מצבו של הנפגע הולך ומחמיר. במקרים אלו ההתמודדות הנפשית והפיזית הכרוכה במחלה מקשה לעיתים, ואינה מותירה מקום להתמודדות עם ניהול מערכת משפטית הדורשת משאבים רבים של זמן, כסף וכוחות נפש. אני מוצאת עצמי מהרהרת האם לא נכון היה לבחון מחדש את האיזון בדיני ההתיישנות במקרים מעין אלו ודומיהם"▼

בהתייחס לחוק התגמולים היא מצאה עצמה בעמדת מיעוט בבקשה להרחיב את התגמולים לנכה צה"ל וסברה ש"המדיניות המבחינה בין נכי צה"ל המתגוררים דרך קבע בישראל לבין נכי צה"ל השוהים במדינה פחות מ-180 ימים בשנה, לצורך הענקת סיוע בקבלת רכב רפואי, ... היא מדיניות מפלה ומשכך בלתי חוקית"{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/06/220/036/b11/06036220.b11.htm בג"ץ 3622/06], [http://elyon1.court.gov.il/files/08/150/045/b04/08045150.b04.htm עע"ם 4515/08]}}. במקרה אחר, הובילה ארבל בעמדת רוב, להגדרה מחמירה של המונח "התנהגות רעה חמורה", באופן שמנע שלילת תגמולים מנכי צה"ל שפעלו שלא כראוי{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/08/990/043/b04/08043990.b04.htm רע"א 4399/08]}}.▼