מדינת האפיפיור – הבדלי גרסאות

[[בנימין מטודילה]] ביקר ברומא באמצע המאה ה-12 ומצא בה "כמו מאתיים יהודים מכובדים". הוא כתב על רבי יחיאל, נכדו של רבי נתן בעל "הערוך" שהיה אחראי על הנכסים של האפיפיור [[אלכסנדר השלישי (אפיפיור)|אלכסנדר השלישי]], שהוא "יוצא ובא בבית האפיפיור, והוא פקיד ביתו ועל כל אשר לו". אפיפיור זה הפגין רגשות ידידות כלפי היהודים כשהצליח להביס תוכניות של אנשי כמורה עוינים ב[[ועידת הלטראנו השלישית]] ([[1179]]) שהטיפו לחקיקה אנטי יהודית מגבילה.

 

 

בימי הביניים החל מנהג שביום הכתרתו של אפיפיור חדש הייתה משלחת מיהודי רומא באה לברכו, היה האפיפיור עונה "Legum Probo, sed improbo gentium" (אנו מכבדים את חוקי התורה, אך מסתייגים מהעם). בשלב מסוים התקבע המנהג שרב העדה היה מביא כתשורה [[ספר תורה]]. האפיפיור היה מקבל את ספר התורה אך היה אומר " Confirmamus sed non consentimus" (אנו מאשרים אך איננו מסכימים),{{הערה|1=[http://www.zionism-israel.com/dic/Anti-Semitism.htm אנטישמיות] באתר מילון אנציקלופדי על ציונות וישראל}} ואז היה האפיפיור מחזיר את ספר התורה מעבר לכתפו השמאלית כאות של בוז. הגדיל לעשות האפיפיור [[לאו העשירי]]. בשנת 1513, כאשר הגיעה משלחת יהודית לברך אותו לרגל היבחרו השליך לאו את ספר התורה לארץ.{{הערה|1=אהרון לירון, "הנצרות וארץ הקודש", הוצאת צ'ריקובר, 1997, עמ' 319}}