יבנאל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תקלדה
שורה 26:
ב־[[1901]] רכשה [[יק"א]] קרקעות במימון [[הברון רוטשילד]]{{הערה|1=ד"ר [[זאב וילנאי]], '''אנציקלופדיה לידיעת הארץ''', הוצאת ידיעות אחרונות, 1956.}} באזור '''חורבת ימה''' ("ח'רבת ימא"), בה שכנה לפי הסברה{{הערה|[[יואל אליצור (בלשן)|יואל אליצור]], '''מקום בפרשה - גאוגרפיה ומשמעות במקרא''', [[הוצאת ידיעות אחרונות]], 2014 עמ' 120-119.}} העיירה ה[[תלמוד]]ית "[[כפר ימה]]", אשר זוהתה על ידי [[חז"ל]] עם העיר [[המקרא]]ית "יַבְנְאֵל" שבנחלת [[שבט נפתלי]].{{הערה|{{ירושלמי|מגילה|א|א}}; השוו: {{תנ"ך|יהושע|יט|לג}}.}}
 
הקרקעות שנרכשו הוצעו ל"אנשי סאחאם ג'ולן" וב־1901 עלו עשר משפחות מצפת, ראש פינה, ומטולה לקרקע. ראשוני המתיישבים ביבנאל מאנשי סאחאם ג'ולן היו: שבתאי סאחין, יחיאל ברקוביטש, יעקב ואלוביטש, א. אלכסנדר, שמואל צבי מייזל, ניסים לוי, דוד יוסף לוי, פסח מקארוב, יצחק לוי, עזריאל לוי, יחזקאל לוי, משה בנימין, יעקב אליהו, משה וינגר, משה פורטר, משה לבקוביטש, אליהו גוטרמן, יעקב לייבוש מאירוביטש. מאנשי ראש פינה: יעקב דב מגידוב, שמואל פיקוביטש, מאיר כץ. מאנשי מתולהמטולה: אברהם רזניק, אריה לייב שמואלביטש, אליעזר שיינוק, יוסף צוקרמן, משה כהן, יצחק ששון, אברהם ימני (קירה), זבולונוביטש, אשר נחומובסקי, אליעזר סגל, מאיר זילברשטיין, חיים יצחק מרגלית, יולס ברקוביטש, אנשל שיינוק, אברהם קוסטיצקי.{{הערה|שם=מקור|אברהם קוסטיצקי, '''בטרם האיר הבוקר. מסיפורי ראשונים בגליל'''. [[תל אביב]]: [[משרד הביטחון - ההוצאה לאור]]. [[1988]]. עמודים 68-69.}} ב־[[1902]] החלו בעבודות להרחבת המושבה לכדי 40 משפחות, תוך הקצאת 300 [[דונם|דונמים]] לכל משפחה. בשנה זו החלו עימותים עם ערביי הסביבה ובמקביל פרצה מגפת [[כולירה]] שגבתה קורבן ראשון מקרב עולי רומניה. ב־[[1903]] מנה היישוב 39 משפחות. ארבע־עשרה מעולי רומניה, עשר מעולי בולגריה, אחת מעולי [[כורדיסטן]] וארבע־עשרה משפחות נוספות שהגיעו ממטולה. ל[[מוח'תאר]] המושבה מונה עזריאל לוי מיוצאי בולגריה שנודע באזור בקשיחותו ובכוחו הפיזי הרב.
 
ב־[[1909]] הואשם לוי על ידי כפריים ערבים ברצח אחד מחבריהם שהסתנן ליבנאל לביצוע [[גניבות חקלאיות בישראל|גניבה חקלאית]]. מחשש ל[[נקמת דם]] עזב לוי את הארץ והיגר לבולגריה. גם לאחר שהוברר שהערבי נרצח על רקע סכסוך פנים שבטי, סירבו העות'מאנים לאשר ללוי לחזור והוא נותר בבולגריה. ב־[[1910]] עזבה משפחתו של לוי את יבנאל וחזרה לבולגריה. כעבור מספר חודשים עזבו שאר תשע המשפחות מעולי בולגריה את המושבה.{{הערה|קשלס, חיים, '''ראשית הפעילות הציונית, עליה והתיישבות בארץ ישראל''', עמודים 104-106.}}