|
==העת העתיקה==
[[קובץ:Mesopotamia-HE.png|שמאל|ממוזער|200px|אזור מסופוטמיה]]
===תקופת המקרא עד המלוכה===
====מתקופת האבות ועד הנדודים במדבר====
[[קובץ:Merneptah Israel Stele Cairo.JPG|ממוזער|שמאל|200px|"[[מצבת ישראל]]"]]
:{{ערך מורחב|ערכים=[[תקופת האבות]], [[יציאת מצרים]], [[נדודי בני ישראל במדבר]], [[תקופת ההתנחלות]]}}
'''על פי המחקר:'''
:האזכור הקדום ביותר שנתגלה בממצא ארכאולוגי, הוא [[מצבת ישראל]]. עקב מיעוט הממצאים הארכאולוגיים הנוגעים לתקופה זו, והמחסור באזכורים ישירים של עם ישראל, לא ניתן לקבוע בוודאות כיצד נוצר העם. בספרות המחקר הועלו השערות רבות ושונות בנוגע לראשית ישראל, ולהלן אחדות מהן:
:* ראשית ההתיישבות של שבטי ישראל התחילה ב[[המאה ה-13 לפנה"ס|מאה ה-13 לפנה"ס]], בימיו של [[פרעה מרנפתח]]. יש הסוברים, כי מקור השבטים הישראלי היה בשבטים שבאו מעבר הירדן שנקראו "[[עפירו|עִפּירוּ]]". שבטים אלו הלכו והתבססו בדומה לסיפור בספר שופטים, בצורה הדרגתית. מושבם העיקרי היה בהרי ה[[שומרון]].{{הערה|שם= האנציקלופדיה העברית|הערך "חַ'בִּרוּ (חַ'פִּרוּ)", ירושלים-תל אביב, '''[[האנציקלופדיה העברית]]''', כרך י"ז, עמ' 83.}}
:* שילוב של מספר קבוצות אתניות שישבו בארץ ישראל מקדמת דנא, והתאגדו לעם עקב היעדרו של שלטון מרכזי לאחר התערערות השלטון המצרי. חלק מהמצדדים בתאוריה זו רואים ביציאת מצרים מיתוס של אחת הקבוצות הללו, אשר אכן היגרה ממצרים לכנען בטרם נוצרה ההתאגדות.
:* תרבות ישראל התפתחה מתוך עמי כנען שישבו בארץ; מאוחר יותר התפלגה לשתי ממלכות: [[ממלכת יהודה]] ו[[ממלכת ישראל]]; מאוחר אף להיווצרות הממלכות נוצר הסִיפּר, ההיסטוריה המכוננת של האומה.
:* מקורו של העם היהודי היה בשכבות מדוכאות של תושבי ערי חוף ה[[כנענים|כנעניות]] בארץ, אשר מרדו בשלטון, והתיישבו בהרי [[יהודה ושומרון]]. התומכים בהשערה זו, המכונה "הגישה הסוציולוגית", רואים את התיאור המקראי, ובכלל זה את סיפור [[יציאת מצרים]], כ[[מיתוס]] ולא כתיאור היסטורי.{{הערה|שם=ההר המרכזי|'''ההר המרכזי''', ירושלים: הוצאת [[יד יצחק בן צבי]], 2002, עמ' 134.}}
:* מקורו של העם היהודי היה ב[[נוודים]] שהגיעו מ[[עבר הירדן המזרחי]] ב[[תקופת הברזל בארץ ישראל|תקופת הברזל השנייה]], נכנסו לאזור הרי [[יהודה ושומרון]], והקימו שם את יישוביהם, בתהליך שארך כ-200 שנה; תאוריה זו מכונה "החדירה השקטה". החוקרים סוברים, כי ראשיתה של ההתנחלות הייתה באזור הספר המזרחי, ומשם חדרו שבטי ישראל לשולי העמקים המזרחיים בשומרון, ולבסוף גם לאזור [[גב ההר]].{{הערה|שם=ההר המרכזי}} התאוריה חוזקה במחקריהם של ה[[ארכאולוג]]ים [[אלברכט אלט]] ו[[אדם זרטל]].
:* היווצרות בשלבים משלוש קבוצות אתניות שונות, שמקורן ב[[מסופוטמיה]], במצרים ובכנען, תוך שילוב המסורות השונות והתעצבות הדרגתית של האמונה באל אחד.{{הערה|[[ישראל קנוהל]], '''מאין באנו; הצופן הגנטי של התנ"ך''', [[הוצאת דביר]], 2008 }}{{הערה|ישראל קנוהל, '''השם; המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצרים''', הוצאת דביר, 2012 }}
:* מקורו של העם היהודי מקבוצות שבטים אמוריים ששכנו במדבר הסורי ונאלצו לרדת דרומה בלחץ הכיבוש החורי. המקרא מעיד כי אברהם הגיע לכנען מחרן,{{הערה|והשווה גם יחזקאל טז, ג: "כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי ה', לִירוּשָׁלִַם, מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ, מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי; אָבִיךְ הָאֱמֹרִי, וְאִמֵּךְ חִתִּית" (החתים=הממלכות הנאו-חתיות)}} בצפון [[סוריה]], שהיוותה מרכז לאל הירח (ומכאן לוח השנה הירחי העברי). השפה האמורית קרובה לעברית ויש גם זהות בשמות הפרטיים הקדומים: שבטי בני ימין ובני שמאל (ישמעאל) האמוריים.{{הערה|משה ענבר, [http://www.lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=7646 תעודות מארי וההתנחלות], הספרייה הווירטואלית של מט"ח}}
'''על פי המקרא:'''
:על פי המסופר בספר [[בראשית]], מוצאו של עם ישראל מצד אבותיו בשושלת של [[אברהם]] העברי, שנולד ב[[אור כשדים]] בארם-נהריים ([[מסופוטמיה]]) לאביו [[תרח]] ונדד ל[[ארץ כנען]] בה התיישב. מצד אמהות האומה, מוצא העם ב[[נחור אחי אברהם|נחור]], אביהם הקדמון של שבטי [[ארם]]. צאצאי אברהם ואחיינו [[לוט]] היו לאבותיהם של כמה מהעמים שיישבו את האזור בתקופה מאוחרת יותר - הישראלים, ה[[אדום (עם)|אדומים]], ה[[ישמעאל]]ים, ה[[מואב]]ים, ה[[עמון|עמונים]], ואחרים.
:ראשית צמיחת עם ישראל החלה ב[[מצרים העתיקה|מצרים]], שאליה ירדו בני [[יעקב]] (ישראל בשמו האחר), נכדו של אברהם, עקב הרעב בארץ כנען. במצרים הוקצה להם מקום למגורים ולמרעה, ובחסות [[יוסף]], אחד האחים שהיה למשנה ל[[פרעה (דמות מקראית)|פרעה]] מלך מצרים, זכו לשגשוג. בדורות שלאחר מכן שועבדו בני ישראל על ידי [[מצרים (עם)|המצרים]] והפכו ממשפחה לעם עבדים. השעבוד המצרי נמשך מאות שנים, עד אשר נקרא [[משה]] על ידי ה[[אלהים|אל]] להנהיג את [[עם ישראל]], אל [[יציאת מצרים|השחרור מעבדות מצרים]].
:על פי המסופר בספרי המקרא: [[שמות]], [[ויקרא]], [[במדבר]] ו[[דברים]], נמשך [[נדידת בני ישראל במדבר|מסע העם לכנען]] ארבעים שנה. בראשית המסע, ב[[מעמד הר סיני]], קיבל העם את [[לוחות הברית]] אשר נכתבה בהם חלק מה[[תורה]] - חוקה מקיפה שנועדה לעצב את אורחות חייו כעם ריבוני בארצו, והיא מושתתת על האמונה ב[[אלוהים]].
:במהלך המסע התגבש העם לשבטיו שנערכו ככוחות צבאיים. ב[[עבר הירדן המזרחי]] נערכה אספה מכוננת לפני חציית השבטים את [[הירדן]]: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה '''נִהְיֵיתָ לְעָם''' לַה' אֱלֹהֶיךָ".{{הערה|{{תנ"ך|דברים|כז|ט}}.}}
:ערב כניסת העם לכנען, מת משה, ובראש העם התייצב [[יהושע בן נון]].
====מכיבוש הארץ ועד סוף תקופת השופטים====
{{הפניה לערך מורחב|תקופת ההתנחלות}}
על פי המסופר ב[[ספר יהושע]], נכנסו [[שבטי ישראל]], בראשותו של [[יהושע בן נון]] לכנען מ[[עבר הירדן]], והחלו במסע לכיבוש הארץ. בשלב ראשון נלחמו השבטים כגוף אחד, הביסו את בריתות מלכי כנען שיצאו נגדם, עלו על ערי כנען והשמידו אותן. בשלב שני, חולקה הארץ לשנים עשר אזורי התנחלות, שיועדו לכל שבט ושבט, והשלמת הכיבוש וההתנחלות הוטלה על כל שבט בנפרד.
על פי המסופר ב[[ספר שופטים]], למרות תנופת הכיבוש הראשונית, לא הצליחו שבטי ישראל לסלק לגמרי את עמי כנען מאזורי ההתנחלות שלהם. לאחר מות יהושע, עם המעבר לחיים ביישובי קבע, החלו כל שבט או קבוצת שבטים בנפרד, להסתגל לקיום לצד שכניהם, ואף באו תחת השפעתם התרבותית, אם כי יחסי השכנות התחלפו תכופות ביחסי איבה ומלחמות מקומיות רבות פרצו בין הישראלים לשכניהם. בהיעדר הנהגה מרכזית, התייצבו בראש העם בתקופה זו ה[[שופט (מקרא)|שופטים]] - מנהיגים כריזמטיים מקומיים, שהופיעו בעתות משבר והושיעו את העם. סמכותם לא נמסרה הלאה והם לא הקימו מוסדות שלטוניים קבועים.
בסופו של דבר, ללא מרות שלטונית קבועה, לא יכול היה העם לגבש את מלוא כוחו ולהתמודד כראוי מול האיומים השונים שניצבו בפניו, ובעיקר מול לחצם המתגבר של ה[[פלשתים]]. תקופת השופטים הסתיימה כש[[שמואל הנביא]], אחרון השופטים, נענה לדרישת העם ומינה את [[שאול]] ל[[מלך]] הראשון של ישראל.
====המלוכה ותקופת הבית הראשון====
[[קובץ:Captive Judæan kingdom..jpg|שמאל|ממוזער|200px|דמות של שבוי ממלכת יהודה כפי שתואר בקיר הדרומי של מקדש אמון מ[[כרנך]], המתעד את מסע [[פרעה]] [[שישק הראשון|שישק]] לארץ ישראל ב-[[המאה ה-10 לפנה"ס|926/5 לפנה"ס]].]]
[[קובץ:IMJ view 20130115 202733.jpg|שמאל|ממוזער|200 פיקסלים|[[כתובת השילוח]] בירושלים (העתק ב[[מוזיאון ישראל]], צולם ב-2013]]
{{הפניה לערך מורחב|התקופה הישראלית}}
על-פי המסופר בספרים [[שמואל]] ו[[מלכים]] כינון ה[[מונרכיה|משטר המלוכני]] הביא לשינוי משמעותי במצבו של עם ישראל. איחוד השבטים תחת הנהגה מרכזית הפך את ישראל למעצמה אזורית. בתקופת מלכותו של [[דוד]] עם ישראל הכניע את עמי הסביבה, ושיעבד אותם. תקופת [[שלמה]] בנו, מוזכרת כתקופת של שגשוג כלכלי ושלום. על פי המסופר בתנ"ך, עול המסים והיריבות הוותיקה בין שבטי ישראל הצפוניים ל[[שבט יהודה]], הביאו לפיצול הממלכה המאוחדת לשתי ממלכות: [[ממלכת ישראל|ישראל]] בהנהגת שבט אפרים, ו[[ממלכת יהודה|יהודה]] בהנהגת שבט יהודה, ובירתה [[ירושלים]]. תקופת קיומן זו לצד זו התאפיינה ביחסי שלום ומלחמה ביניהן לסירוגין, כשלרוב ממלכת ישראל הייתה הגדולה והחזקה מבין השתיים. אולם, בשונה מממלכת יהודה, ששמרה בדרך כלל על יציבות שלטונית והונהגה עד סופה על ידי שושלת מלוכה אחת - [[בית דוד]], זועזעה ממלכת ישראל תכופות על ידי חילופי שלטון ושושלות. היישובים בממלכות ישראל ויהודה היו ככל הנראה זעירים, אך עברו תנופת עיור ופיתוח ב[[המאה ה-9 לפנה"ס|מאה ה-9 לפנה"ס]]. בשנת [[722 לפנה"ס]] נחרבה סופית ממלכת ישראל לאחר מצור אשורי ממושך וגלי הגליות שהחלו ב-734 לפנה"ס. ממלכת [[אשור]] כבשה את [[שומרון]] בירת הממלכה והגלו חלק מאוכלוסיית ממלכת ישראל (בעיקר את בני המעמד הגבוה) לפחוות שונות ברחבי האימפריה האשורית, ובמקומם הובאו אנשים מארצות אחרות שכבשו האשורים קודם לכן (שכונו "[[כותים]]") בהתאם למדיניות ההגליה שנקטו כלפי העמים שכבשו כדי למנוע את מרידתם בשלטון האשורי החדש בארצם. לאחר הגלייתם נעלמו למעשה גולי אשור (שבמסורת היהודית המאוחרת כונו "[[עשרת השבטים]]") מההיסטוריה. בניגוד לתיאור המקראי, מן המחקר עולה כי יתר האוכלוסייה של ממלכת ישראל נותרה במקומה תחת מסים כבדים לאשור, רבים משרידי ממלכה זו היגרו דרומה לממלכת יהודה ונטמעו בה.{{הערה|1=[http://www.youtube.com/watch?v=doSUerUtK2Y ישראל פינקלשטיין, הרצאה שמינית מתוך סדרת הרצאות בנושא "ישראל הקדום"] ב[[אוניברסיטת תל אביב]]. לקוח מדף ה[[יוטיוב]] הרשמי של האוניברסיטה.}} ממלכת יהודה המשיכה להתקיים עד שנת [[586 לפנה"ס]]. היא נכבשה על ידי ממלכת [[בבל]] בהנהגת [[נבוכדנצר השני]]. הבבלים החריבו את [[בית המקדש הראשון]], והגלו את העלית החברתית לבבל. חלק מתושבי יהודה נמלטו למצרים ולמקומות נוספים, ומתקופה זו ואילך החלו לצמוח מרכזי הגולה של היהדות. ממלכות יהודה וישראל מוזכרות במקורות חיצוניים מהמאה ה-9 לפנה"ס.{{הערה|ראו: [[יוחנן אהרוני]], '''אטלס כרטא לתקופת המקרא''', ירושלים: הוצאת כרטא, 1979, עמ' 171-60.}}
====ההיסטוריוגרפיה המקראית====
ה[[מקרא]] הוא מקור לתולדות עם ישראל בעת העתיקה. הוא מספר את ההיסטוריה של עם ישראל בתוך עמי האזור, ומקיף, פרק זמן ארוך ביותר של למעלה מאלף שנים, החל ב[[תקופת הברונזה המאוחרת]], [[המאה ה-15 לפנה"ס]], ועד ל[[התקופה הפרסית|תקופה הפרסית]], [[המאה ה-5 לפנה"ס]] - מראשית התגבשות העם ועד ל[[שיבת ציון]].
בשונה מהגישה הדתית - היהודית והנוצרית, הרואות במקרא מקור נאמן לתולדות עם ישראל, ההתייחסות אל המקרא בספרות המחקר, היא כאל מקורות היסטוריוגרפיים אחרים, ולכן, היא ביקורתית ושנויה במחלוקת מתמידה. המחקר רואה במקרא [[מסמך]] אנושי שחובר ונערך במשך תקופה ארוכה, מתוך גישות ומגמות שונות - דתיות, פוליטיות ואחרות, שמעיבות על יכולתו לתאר את האמת ההיסטורית, אליה גישתו ממילא לא ברורה. חוקרים רבים סבורים שהממצאים הארכאולגים העוסקים בחקר תולדות עם ישראל, סותרים בחלק מהמקרים את התיאור התנ"כי, ותומכים ב[[ביקורת המקרא]].
עם זאת, כנגד גישה מחקרית הסבורה שדי בשיקולים אלו לפסול את המקרא כמקור היסטורי, ושיש להתייחס אליו כאל אוסף סיפורי-עם, גישות מתונות יותר מכירות בחשיבות שיש למקרא כמקור ללימוד תולדות עם ישראל.
{{הפניה לערך מורחב|ארכאולוגיה מקראית}}
על פי רוב ה[[היסטוריוגרפיה]] של הסיפור המקראי על תקופת האבות ו[[יציאת מצרים]] לא נמצאו עדויות [[ארכאולוגיה|ארכאולוגיות]] אותן ניתן לזהות בוודאות עם המאורעות. מקורות מצריים מזכירים את חדירתם של ה[[ע'פירו|ע'פירוּ]], שיש חוקרים המזהים אותם עם העבריים.
השם '''"ישראל"''' מופיע לראשונה ב[[מצבת ישראל|אסטלה שהקים פרעה מרנפתח]] משנת [[1207 לפנה"ס]], המזכירה ניצחון על קבוצה הנקראת "ישראל" והשמדתה.
העדויות הארכאולוגיות הראשונות שנמצאו לקיום עם ישראל הן מ[[המאה ה-13 לפנה"ס]], אז היה גל של הקמת יישובים כפריים באזור של [[הרי יהודה]] ו[[הרי שומרון]] והספר המזרחי שלהם. לאור עדויות אלו, הוצעו מספר תאוריות:
* תאוריה המקבלת את סיפור יציאת מצרים, בטענה שלא ניתן (או קשה מאוד) למצוא עדויות ארכאולוגיות למעבר של עם נוודים במדבר.
* תאוריה הטוענת שמקור עם ישראל בהתנחלות של נוודים למחצה שהגיעו מ[[עבר הירדן]] המזרחי באטיות, דרך צפון [[בקעת הירדן]], והתנחלו בדרכי שלום.
* תאוריות הטוענות שמוצא עם ישראל באיכרים [[כנען|כנענים]] מורדים שנמלטו לאזור ההר שהיה ריק יחסית באותה תקופה. לפי תאוריה זו כך החל גל ההתיישבות שעם התבססותו הפך לעם ישראל.
גם לקיום הממלכה המאוחדת בימי [[דוד]] ו[[שלמה]] לא נמצאו בשלב זה עדויות [[ארכאולוגיה|ארכאולוגיות]] מוצקות. עם זאת נמצאו אזכורים ארכאולגיים למונח "בית דוד" מתקופות מאוחרות יותר. כמו כן, בכל הנוגע למלכים מאוחרים יותר, נמצאו ממצאים ארכאולוגיים המאשרים את קיום לפחות חלק מהם.
===תקופת בית שני===
| 