אירועי ואדי סאליב – הבדלי גרסאות

הועדההוועדה הוקמה ב-19 ביולי 1959 על פי [[ועדת חקירה ממלכתית|פקודת ועדות החקירה]] (שקדמה לחוק ועדות החקירה שהוחל משנת 1968) וחבריה היו:

הועדההוועדה מצאה כי בקרב עולי צפון אפריקה שוררת תחושת קיפוח ואף אפליה מכוונת שגרמו להתפרצות: {{ציטוט|תוכן=הוזכר הניצוץ ונזכרה היד שנטלה את הניצוץ והדליקה בו. ברם, אין ניצוץ מתלקח אלא אם חומר בערה נוח לדלקה עומד מוכן ומזומן לקראתו.|מקור=סעיף 9 למסקנות ועדת עציוני{{הערה|שם=דין וחשבון}}|מרכאות=כן}}

* מצבה הקשה של השכונה מבחינת תנאי הדיור והתברואה: {{ציטוט|תוכן=במבנים דחוקים ואפלים, ביניהם כוכים בלתי ראויים למשכן אדם, מתגוררות בצפיפות משפחות מטופלות בילדים הרבה כשלא בכל "דירה" כזו מצויים תנאים סניטריים אלמנטריים.|מקור=סעיף 10 למסקנות הועדההוועדה|מרכאות=כן}}.

* תחושות קיפוח של יוצאי צפון אפריקה: {{ציטוט|תוכן=אחוזים ניכרים מתוך השכונה נמנים על עדת יוצאי צפון-אפריקה, בעיקר מרוקו. נוכחנו לדעת... כי חלקים מסוימים של עדה זו טעונים מידה מרובה של הרגשת הפליה וקיפוח, לעיתים בצורה חריפה למדי... בידוד או הרגשת בידוד מן החברה הישראלית המושרשת, תוך תביעות רבות כלפיה.|מקור=סעיף 11 למסקנות הועדההוועדה|מרכאות=כן}}. על פי הדו"ח תחושה זו של אפליה מכוונת משותפת לחלקים ניכרים מהעדה המרוקאית בכל הארץ.

על פי דו"ח הוועדה אין בסיס אובייקטיבי לתחושות האפליה והקיפוח של יוצאי צפון אפריקה: {{ציטוט|לא נשאר בליבנו כל צל של ספק שהפליה מכוונת מצד מוסדות המדינה והלאום אינה קיימת כלל. אם בשלבי ביצוע, בדרגים נמוכים יש ונוצרים מצבים של קיפוח והפליה למעשה, הרי שבמוסדות התכנון וקביעת המדיניות לא זו בלבד שאין זכר להפליה מכוונת אלא במקרים רבים קיימים רצון כנה, נטיה ברורה ומגמה בולטת לדאגה מיוחדת ומועדפת לעדות המזרח... בפני הועדההוועדה נצטיירה תמונה מרהיבה של סולידריות יהודית ואחווה לאומית...|מקור=סעיפים 13 ו14 בדו"ח ועדת עציוני|מרכאות=כן}} בעיותיה של העדה נובעות, על פי הדו"ח, מעקירתה של הקהילה מדפוסי חיים מושרשים. "מתוך תבניות מוצקות של מנהגים, הווי והשקפת עולם אל מערכת חברתית ומנטלית שונה לחלוטין".