חמשת הקיסרים הטובים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ויקיזציה |
Haim dagan (שיחה | תרומות) מ ציטוט מגיבון לגבי התקופה. |
||
שורה 4:
תקופת "חמשת הקיסרים הטובים" נחשבת לעת של שגשוג ב[[רומא העתיקה]]. בתקופה זו התרחב שטחה של האימפריה, וכלכלתה הייתה יציבה. מקיאוולי טען שאחת הסיבות ליציבות זו נעוצה בעובדה שכל קיסר בחר את יורשו בעצמו ולא מינה את אחד מבניו לתפקיד. הקיסר היה מאמץ את היורש בגיל צעיר ומחנך אותו להמשיך את דרכו. הראשון שסטה מדרך זו היה מרקוס אורליוס, שמינה את [[קומודוס]] בנו לרשת אותו. צעד זה התגלה כמשגה, ותקופת שלטונו של קומודוס נחשבת לתחילת התפוררותה של [[הקיסרות הרומית]], תהליך שנמשך כ-200 שנה.
ה[[היסטוריון]] [[אדוארד גיבון]] התייחס בחיבורו "[[שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית]]" לתקופת שלטונם של חמשת הקיסרים הטובים. מניתוחו עולה שתקופה זו התאפיינה ב[[שלטון אבסולוטי]] שהאוחזים בו נהגו ב[[חוכמה]], ב[[טוהר מידות]] וב[[מתינות]]. זאת בניגוד לחלק מממשיכי דרכם, שהשתמשו בכוח הרב שהקנה תפקיד הקיסר ברומא לצרכיהם האישיים והפכו ל[[עריץ|עריצים]].
גיבון ממש מציג את התקופה כטובה ביותר מאז ומעולם: "אם היה מישהו צריך לומר מהו פרק הזמן שבו מצבו של הגזע האנושי היה המאושר והמשגשג ביותר, הוא היה מצביע ללא כל היסוס על התקופה שממות דומיטיאנוס ועד לעלית קומודוס."<ref>{{צ-ספר|מחבר=דר' רבקה ניר|שם=יהודה ורומא, יח' 11|מו"ל=האוניברסיטה הפתוחה|שנת הוצאה=1999|עמ=87}}</ref>
שניים מ"חמשת הקיסרים הטובים" ידועים לשמצה בהיסטוריה של עם ישראל: טראיאנוס, שבתקופתו פרץ [[מרד התפוצות]], ויורשו אדריאנוס, שדיכא באכזריות את [[מרד בר כוכבא]] ולאחריו הטיל את [[גזירות אדריאנוס]]. גם מרקוס אורליוס התבטא כנגד היהודים בחריפות.
| |||