קונסטנטיוס השני – הבדלי גרסאות

====קרב מון סלקוס ודיכוי המרד====

במהלך 352 פעל קונסטנטיוס לבסס את שליטתו באיטליה, הוא חזר ותפס את מוסדות השלטון וחזר להיות השליט המוכר של האימפריה על ידי הסנאט, הכרה שניתנה למגנינוטיוס בעת שליטתו ברומא ואיטליה. במהלך 353 הוא חזר למקד את פעולותיו על מנת לדכא את המרידה, וניצל את שליטתו המחודשת בצי הרומאי שבסיסיו היו באיטליה על מנת לכבוש מחדש את הפרובינציות באפריקה ולאחר מכן היספניה משם חדרו ספינות הצי אל תוך שטחי גאליה וכבשו את העיר [[ליון]]. מגנינוטיוס מאידך התקשה לשמור על עמדותיו ונאלץ לסגת אל צפון גאליה ואיבד את כל התמיכה לכאורה שהייתה לו באיטליה ואחיזתו בגאליה החלה להתרופף משהשבטים הגרמאניים חזרו לתקוף את אזורי הגבול. הקרב הסופי הידוע בהיסטוריה כקרב מון סלקוס (Mons Seleucus) התחולל ביום 3 ביולי 353 באזור [[האלפים העליונים]] בסמוך לעיר הצרפתית [[גאפ (עיר)|גאפ]]. לאחר יום לחימה עקוב מדם הצליח צבאו של קונסטנטיוס לגבור על צבאות המורדים. משנתברר כי אבדה כל תקווה וכי לא נותרו לו תומכים בקרב יחידות הצבא בחר מגנינוטיוס להתאבד מלפול בידי האוגוסטוס המנצח. קונסטנטיוס לא הסתפק בניצחון הצבאי אלא ערך טיהור מקיף וללא רחמים בכל התומכים ומשתפי הפעולה עם המרידה.

 

קונסטנטיוס הקדיש תשומת לב מיוחדת לרדיפתו אחר [[אתנסיוס הקדוש]] אחד מ[[אבות הכנסייה]] וה[[בישוף]] ה-20 של אלכסנדריה שהביע תמיכה במגנינוטיוס. קונסטנטיוס שמלכתחילה הביע את תמיכתו ב[[האריאניות|נצרות האריאנית]] חידש את צו הגירוש של אתנסיוס. ב-356, נעשה ניסיון לעצור את אתנסיוס בעיצומו של טקס תפילת חג, ובעקבות זאת, ברח דרומה למצרים העליונה, שם הסתתר במנזרים ובבתי ידידיו. בתקופת הסתתרותו, כתב חיבורים נוספים, "ארבע דרשות כנגד האריאניות", "אפולוגיה לקונסטנטיוס" ו"אפולוגיה לבריחה (שלו עצמו)". המשך רדיפתו על ידי קונסטנטיוס ודוחות שקיבל על כך שהבישוף החדש, גאורג מלאודיקה רודף את הנוצרים שאינם אריאנים, גרמה לאתנסיוס לחבר את "ההיסטוריה של האריאנים", חיבור רגשי למדי, בו הוא מכנה את קונסטנטיוס - אנטיכריסט.