הפרעת דה-פרסונליזציה – הבדלי גרסאות

'''הפרעת דה- פרסונליזציה'''/'''דה ראליזציהריאליזציה''' (ב[[אנגלית]]: '''Depersonalization/Derealiztion Disorder''' ) היא [[הפרעה דיסוציאטיבית]]. האדם עם ההפרעה חווה אפיזודות ממושכות או חוזרות של [[ניתוק (פסיכולוגיה)|נתק]] ו[[ניכור]] מתהליכים מנטליים ומגופו{{הערה|1= Depersonalization Disorder, ([[DSM]]-IV 300.6, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition}}. הסימפטומים כוללים תחושת [[אוטומטיות]], ניהול שגרה יומיומית ללא יכולת לחוות את החיים במלואם, הרגשה שהאדם נמצא ב[[סרט קולנוע|סרט]] או ב[[חלום]], תחושה של האדם שהוא נמצא מחוץ לתהליכי ה[[חשיבה]] וה[[נפש]] שלו, תחושת נתק מהגוף, [[חוויה חוץ-גופית|חוויות חוץ-גופיות]], והרגשה כללית של ניתוק מ"האני-העצמי", מהסביבה ומהמציאות.

בעבר נחשבו הפרעת דה פרסונליזציה ודה ראליזציה להפרעות נפרדות. כיום, ב DSM 5 וכן במדריך האבחנות הפסיכיאטריות של ארגון הבריאות העולמי, הפרעת דה פרסונליזציה ודה ראליזציה נחשבות להפרעה אחת הנקראת "הפרעת דה- פרסונליזציה/דה ראליזציה".

אנשים רבים יכולים לחוות חוויה של דה- פרסונליזציה/דה ריאליזציה, למשל על רקע מצבים רפואיים מסוימים ([[פגיעת ראש]] המלווה ב[[זעזוע מוח]]), על רקע שימוש בתרופות שונות או [[חומר פסיכואקטיבי|סמי-רחוב]] כמו אקסטזי ([[MDMA]]), [[קטמין]] (חומר הרדמה וטרינרי המשמש גם כסם מסיבות) או על רקע אירועי חיים טראומטיים, במרבית המקרים הללו האפיזודה הדיסוציאטיבית תחלוף מאליה. ההפרעה המלאה מתפתחת כאשר האדם חווה מצבים דיסוציאטיביים כאלו שוב ושוב,או באופן מתמשך, גם זמן רב לאחר שהגירוי הראשוני חלף.

אדם הסובל מהפרעה זו נמצא בקשר תקין עם המציאות, כלומר הוא יוכל להגיב לשאלות ולתקשר בצורה נורמלית עם סביבתו. עובדה זאת יכולה להטריד את הסובלים מההפרעה; המשפחה והחברים לא מרגישים שמשהו לא בסדר כי לרוב קורבן ההפרעה משתדל להסוות זאת ולהיראות כאילו הכל מתנהל כרגיל. בעוד ההפרעה קשה מאוד למתמודדים איתה, הסובלים מדה-פרסונליזציה ריאליזציה לא מהווים סכנה לציבור כי [[בוחן מציאות|בוחן המציאות]] שלהם תקין.

# '''דה- פרסונליזציה''': חוויה לא מציאותית של היות האדם מנותק מגופו ומתבונן בעצמו, במחשבותיו, רגשותיו תחושותיו ומעשיו מהצד. האדם חווה היעדר רגש, וחוסר תחושה פיזית וחווה היעדרות של תחושת עצמי.

# '''דה ראליזציהריאליזציה:''' חוויה לא מציאותית של היות האדם מנותק מסביבתו ונמצא במצב דמוי חלום מעורפל. (למשל שינוי בתפיסת זמן, חוויה שדברים מתרחשים בהילוך איטי).

באופן כללי כמחצית מהאוכלוסייה בעולם חוותה לפחות אירוע חולף אחד של דה פרוסונליזציה או דה ראליזציה. עם זאת השכיחות של ההפרעה המלאה היא כמובן נמוכה בהרבה. נתונים מארצות הברית מצביעים על שכיחות של כ- 2% (דפרסונליזציהדה פרסונליזציה ודה ראליזציה במשותף). אין הבדלים בין גברים לנשים מבחינת שכיחות ההפרעה.

הסימפטום הבסיסי של הפרעת דה- פרסונליזציה הוא תחושת חוסר מציאותיות. תיאורים נפוצים לכך: צפייה בעצמך ממרחק, חוויה חוץ-גופית, תחושה שגרתית של קיום יומיומי אך שאינו באמת חווה את החיים במלואם, הרגשה שהאדם נמצא בסרט או בחלום, שהוא מסתכל על העולם מתוך ערפל סמיך או מתוך בועה, שאינו יכול לשלוט בדיבורו ובהתנהלות הגוף, תחושת ניתוק מהרגשות ומהמחשבות, תחושת איבוד העצמי ושהאדם וכל הסובבים אותו מוזרים ולא מציאותיים.

רגעים קצרים של דה- פרסונליזציה לרוב נגרמים מ[[חרדה]] קשה, [[דחק]], חוסר בשינה או שילוב של הדברים. הגורמים להחמרת סימפטום הניתוק הם לרוב התמודדויות קשות, לחץ, אינטראקציה חברתית מאיימת וסביבה לא מוכרת. ישנם דיווחים ש[[נורה פלואורסצנטית|אורות פלואורס]]ים מוציאים את שפיות דעתם של אנשים מסויימים באוכלוסייה, שנגרם להם נזק מוחי מסוים ושהם מאבדים שליטה על עצמם. אנשים אלו מדווחים על בעיות בתחום העבודה כיוון שהם מרגישים שהם עובדים מתחת ליכולת שלהם וגם בעיות חברתיות כי הם מרגישים ניתוק רגשי מאלה הקרובים אליהם. בדיקות [[נוירופסיכולוגיה|פסיכולוגיות]] הראו כי ישנה ירידה ביכולת המיקוד, בזיכרון לטווח קצר, ובהסקת מסקנות מרחבית{{הערה|1=The American Journal of Psychiatry, [http://ajp.psychiatryonline.org/cgi/content/full/157/1/103 Feeling Unreal: Cognitive Processes in Depersonalization], Orna Guralnik Psy.D., James Schmeidler Ph.D. and Daphne Simeon M.D., January 2000}}.

אנלוגיה לכך היא השוואת החיים למשחק; משחק שכולם משחקים בו, כל הזמן. אדם הסובל מהפרעת דה-פרסונליזציה ריאליזציה מרגיש שאינו יכול להיכנס למשחק וכי כל גירוי מהעולם החיצון הוא טפל עבורם. "חוקי המשחק" (כמו תנועה, רעב או אפילו נשימה), בעיניהם, נכפים עליהם ביד רמה מאשר ניתנים להם בחופשיות. הבנה היא הדרך שלהם לחוות את הרגשות, ולעיתים קרובות הם שקועים באבחנות ובניתוח הנעשה מאשר חווים אותו מבחינה רגשית האופיינית לאדם נורמלי. אדם הסובל מההפרעה מנתח רבות את הסיבות למעשיו, כמו גם את הסיבות לחוסר מעשיו.

להלן רשימה של סימפטומים נוספים שהסובלים מההפרעה מתארים לעיתים קרובות. הסובל מהפרעת דפרסונליזציהדה ריאליזציה יכול להרגיש חלק או את כל הסימפטומים האלו בחלק מהזמן או כל הזמן:

*צפייה בהתנהלות של עצמךאחרים כצופה מבחוץמהצד.

*תחושה מתמדת של [[דז'ה וו]].

*תחושה של ז'מה וו.
*בעיות בתפיסת זמן, למשל: תחושה שדברים נעשו לפני שבועות על אף שעברו רק כמה שעות וההפך.

*מחשבות רצות וניתוח.
*ניתוח מתמיד של כל דבר ודבר.

*חשיבה קיומית והרגשת.
*הרגשת ניתוק מהעולם.

*ראיית העולם מבתוך סוג של ערפל ותחושת.
*תחושת ערפל במוח.

*הרגשה של מת מהלך תוך .
*זיוף רגשות על מנת להתנהג ולהיראות נורמלי.

*טעם מוזר בפה (בדרך כלל טעם של מתכתמתכתי או של מסטיק).

*[[אין-אונות]].

*ובמקריםבמקרים קיצוניים גם הזיות[[מחשבת ואמונותשווא|אמונות שווא]].

שכיחות ההפרעה היא 2.4% מהאוכלוסייה. ראשיתה של ההפרעה הוא בדרך כלל בגיל ההתבגרות או שנות העשרים המוקדמות, אם כי ישנם מקרים שבהם ההפרעה התחילה בגיל צעיר ביותריותר וכן בגיל מבוגר יותר מאשר 20. נשים וגברים מושפעים בצורה שווה מההפרעה. ההפרעה יכולה להיות אקוטית או להתרחש בפרקי זמן מסוימים לאורך זמן.