ראנגאקו – הבדלי גרסאות

אף על פי שספרים זרים נאסרו באיסור חמור החל מ-1640, בשנת [[1720]] הוגמשו החוקים, בימי שלטונו של השוגון [[טוקוגאווה יושימונה]], וספריוהוגמשו החוקים, וספרים זרים ותרגומיהם החלו להציף את יפן. דוגמה אחת היא צאתו לאור ב-[[1787]] של ספר מאת מורישימה צ'וּריוֹ בשם '''אמרות ההולנדים''' (紅毛雑話, מילולית "אמרות אדומי השיער"), שמתועדות בו דוגמאות רבות של השכלה הולנדית. הספר מפרט מגוון רחב של נושאים, כולל מיקרוסקופים וכדורים פורחים; מתאר [[בית חולים|בתי חולים]] מערביים ודן בחידושים בחקר המחלות; מזכיר טכניקות לציור והדפסה בלוחות נחושת; מתאר מבנים של מחוללי [[חשמל סטאטי]] ו[[ספינה|ספינות]]; ומפרט נתונים עדכניים בתחום ה[[גאוגרפיה]].

באותה תקופה הורשו גם מדענים ושגרירים הולנדיים להתערב באופן חופשי יותר בחברה היפנית. הרופא הגרמני [[פיליפ פרנץ פון זיבולד]], נספח למשלחת ההולנדית, יזם מפגשים רבים עם סטודנטים יפנים. הוא הזמין מדענים יפנים כדי להפגין בפניהם את פלאי המדע המערבי, ובתמורה למד מהם רבות על היפנים ומנהגיהם. ב-1824 פתח פון זיבולד בית ספר לרפואה ובו 50 תלמידים שמינה השוגון. הם סייעו למחקריו של פון זיבולד ב[[בוטניקה]] ו[[מדעי הטבע]]. בית הספר, שנקרא נארוּטאקי-ג'וּק'וּ, הפך למקום מפגש חשוב של תנועת הראנגאקו.