לינוס פאולינג – הבדלי גרסאות

 

פאולינג נכלל ברשימת עשרים המדענים הגדולים בכל הזמנים של המגזין [[New Scientist]], ורק הוא ו[[אלברט איינשטיין]], ייצגו בה את המאה העשרים. פאולינג יוצא דופן במגוון תחומי העניין שלו: מכניקת הקוונטים, כימיה אי-אורגנית, כימיה אורגנית, מבנה החלבון, ביולוגיה מולקולרית ורפואה. בכל התחומים הללו, ובמיוחד על הגבולות שביניהם, הוא תרם תרומות מכריעות. מחקריו על הקשר הכימי מציינים את תחילתה של [[כימיה קוונטית|הכימיה הקוונטית]] המודרנית, ורבים מהרעיונות שתרם, כמו [[הכלאה אורביטלית]] ו[[אלקטרושליליות]], נכנסו לספרי לימוד הכימיה הסטנדרטיים. גישת [[תאוריית הקשר הערכי|הקשר הערכי]] שלו לא הצליחה להסביר כמותית כמה ממאפייני המולקולות, כמו טבעו [[פאראמגנטיות|הפאראמגנטי]] של ה[[חמצן]] וצבעם של תצמידים [[כימיה אורגנומתכתית|אורגנומתכתיים]], והיא נדחקה בידי [[תאוריית האורביטלים המולקולריים]] (Molecular Orbital Theory) של [[רוברט מאליקן]].

|date= 2003}}}} תגלית [[סליל אלפא|סלילי האלפא]] ו[[משטחי בטא|משטחי הבטא]] שלו היא יסוד מוסד בחקר מבנה ה[[חלבון]]. עבודתו של פאולינג בתחום מבנה ה[[גביש]] תרמה תרומה משמעותית לניבוי ולהבנה של המבנה של תרכובות ומינרלים מורכבים. עם זאת, נודע פאולינג בביקורתו החריפה על התאוריה של פרופסור [[דן שכטמן]] בדבר [[גביש כמו-מחזורי|גבישים קוואזי-מחזוריים]]. הוא טען כי בדק את תוצאותיו של שכטמן ומקורן בטעות במדידת זוויות וטבע את העלבון: "אין קוואזי-גבישים, אבל יש קוואזי-מדענים". ביקורתו של פאולינג בעניין זה הייתה מוטעית - גילויו של שכטמן התברר כנכון, ואף זיכה אותו בפרס נובל לכימיה לשנת 2011.