ויקיפדיה

יהדות מרוקו – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אחידות במיקום הערות שוליים, תיקון כיווניות הערת שוליים
תיקון כיווניות הערת שוליים, הסרת קישורים עודפים, החלפה (הם), ויקינתונים
שורה 30:
החל מראשית התקופה הרומאית ישנן עדויות (ב[[תלמוד]], בכתבים [[רומים]] ונוצרים ובממצאים [[ארכאולוגיה|ארכאולוגים]] עתיקים) המלמדות על הימצאותה של קהילה יהודית גדולה בצפון אפריקה.{{הערה|[http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/judaica/ejud_0002_0004_0_04010.html Carthage], Jewish Virtual Library.|שמאל=כן}} בספר [[יוסיפון (ספר)|יוסיפון]] המאוחר יחסית, נכתב כי הרומאים גירשו 30,000 יהודים לצפון אפריקה אחרי [[חורבן בית שני]].{{הערה|William David Davies, Louis Finkelstein, Steven T. Katz, '''The Cambridge History of Judaism: Volume 4, The Late Roman-Rabbinic Period''', Cambridge University Press, 2006, p. 69.|שמאל=כן}} בעיר הרומית העתיקה [[ווליביליס]] ששוכנת מצפון ל[[מקנס]] של ימינו, נמצאו כתובות בעברית על מצבות של קברים יהודים מהמאה השנייה לספירה, וכמו כן נמצאו כדים מעוטרים בציור של [[המנורה|מנורה]]. חלק מהחוקרים מאמינים גם שאחד משרידי המבנים שנמצאו בעיר היה [[בית כנסת]].{{הערה|1=Karen B. Stern, [http://books.google.co.il/books?id=ZHkykGfn5eYC&printsec=frontcover&dq=inscribing+Devotion+and+Death:+Archaeological&hl=iw&sa=X&ei=pt0CUtWaI8XVtAbI-oGoCg&ved=0CCwQ6AEwAA#v=onepage&q=volubilis&f=false Inscribing Devotion and Death: Archaeological Evidence for Jewish Populations of North Africa], BRILL, 2008, pp. 92, 196.|שמאל=כן}} לא ידוע רבות על אורחות חייהם של היהודים בצפון אפריקה בתקופה הרומית; מממצאים ארכאולוגים עולה שהם חיו בערי החוף ולא בפנים הארץ, עסקו כנראה במסחר, ובמאות 4–6 הקהילה היהודית חוותה פריחה, כנראה בשל התפתחות המסחר באזור או זרם מהגרים מארץ ישראל.{{הערה|1=Brent D. Shaw, [http://books.google.co.il/books?id=F8ZRPTgcjrcC&pg=PA262&dq=volubilis+synagogue&hl=en&sa=X&ei=64YXUsbIHNCQhQexjIGYAg&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Sacred Violence: African Christians and Sectarian Hatred in the Age of Augustine], Cambridge University Press, 2011, p. 263|שמאל=כן}} ידוע עוד שה[[יהודים]] בצפון אפריקה מרדו ברומאים בתקופת הקיסר [[טראיאנוס]] במאה ה-2 לספירה במה שידוע כ[[מרד התפוצות]]. מרכז המרד בצפון אפריקה היה [[לוב]], אך ייתכן שרבים מהלוחמים נסוגו לעבר האזורים ההרריים במרוקו מפני הצבא הרומאי.{{הערה| [[אברהם שטאל]], '''תולדות היהודים במרוקו''', הוצאת המדפיס הממשלתי, תשל״ד, עמ׳ 35-36.}}
 
קהילה יהודית המשיכה להתקיים באזור גם במהלך התקופה ה[[האימפריה הביזנטית|ביזנטית]]. לעיתים השלטון הביזנטי גזר על יהדות צפון אפריקה גזרות שונות. כך למשל הקיסר [[יוסטיניאנוס הראשון]] ב[[המאה ה-6|מאה ה-6]] הוציא צו נגד היהודים ועמים לא-נוצרים אחרים שהגביל את הפולחן הדתי שלהם, הורה על הפיכת בתי כנסת לכנסיות, והביע תקווה שהם יאמצו את דת ה[[נצרות]], עם זאת ההוראות של הצו כנראה לא נאכפו בפועל.{{הערה|1=James Allan and Stewart Evans, [http://books.google.co.il/books?id=xDNv6qZ_I-IC&pg=PR30&lpg=PR30&dq=Justinian+I+NORTH+AFRICA+JEWS&source=bl&ots=kaqmXwvVjd&sig=ud2tOqGarjv_HW1gdE7ueMVcaAk&hl=en&sa=X&ei=DXMOUoLGMI-BhQect4GACQ&ved=0CEsQ6AEwBQ#v=onepage&q&f=false "The Emperor Justinian and the Byzantine Empire"], Greenwood Publishing Group, 2005, p. xxx|שמאל=כן}} ישנן עדויות שגם בתקופת שלטונו של הקיסר [[הרקליוס, קיסר האימפריה הביזנטית|הרקליוס]] ([[610]]-[[641]]) היו רדיפות על רקע דתי כנגד היהודים בצפון אפריקה. בספר [[דוקטרינת יעקב]] מ[[המאה ה-7]], חיבור פולמוסי כנגד ה[[יהדות]], כתוב שהיהודים בצפון אפריקה אולצו [[טבילה לנצרות|להיטבל לנצרות]].{{הערה|1=Joshua Holo, [http://books.google.co.il/books?id=IloV9zlLxvIC&pg=PA271&dq=byzantium+north+africa+jews&hl=en&sa=X&ei=Z_QOUpykHKbX7Abe3YCYBg&ved=0CEoQ6AEwBQ#v=onepage&q=north%20africa&f=false Byzantine Jewry in the Mediterranean Economy], Cambridge University Press, 2009, pp. 33-35.|שמאל=כן}} אולם יש מחלוקת בין חוקרים של התקופה לגבי טיבן ואמינותן של עדויות אלה.{{הערה|Ibid, p. 34, note 32.|שמאל=כן}}
 
בעקבות המרת הדת של [[הממלכה הוויזיגותית]] ב[[ספרד]] ל[[קתוליות]] הורע מצב היהודים בספרד במאה ה-7, ושליטים מסוימים אף כפו עליהם גירוש מספרד או המרת דת. בעקבות זאת לאורך השנים [[583]]–[[693]] חל זרם הגירה של יהודים מספרד לאזור [[מרוקו]] של ימינו (וכן לשאר חלקי צפון אפריקה).{{הערה|[[חיים זאב הירשברג]], '''תולדות היהודים באפריקה הצפונית: התפוצה היהודית בארצות המגרב מימי קדם ועד זמננו''', הוצאת מוסד ביאליק, תשכ"ה, כרך 1, עמ' 33.}}
שורה 46:
כחלק מהפריחה הרוחנית באזור, עלה מעמדם של יהודי [[צפון אפריקה]] בקרב התפוצה היהודית בעולם. כך למשל [[ישיבת ארץ ישראל (ימי הביניים)|ישיבת ארץ ישראל]], שעד אותה תקופה הונהגה על ידי [[גאונים]] בני משפחות ארצישראליות, החלה מסוף [[המאה ה-10]] להיות מונהגת על ידי גאונים שבמקורם מצפון אפריקה. מספר מהם יוצאי [[פאס]] ו[[סיג'ילמסה]].{{הערה|1=[http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=19977 ההנהגה העצמית של היהודים בארצות האסלאם במאות ה-7 עד ה-12 :המערכות הסטטיות - ההנהגה המרכזית הקדושה ואזורי רשותה], מאת [[מנחם בן ששון]], הספרייה הווירטואלית של מט"ח.}}
 
במהלך המאה ה-10 האידריסים איבדו את שליטתם האפקטיבית על מרוקו, שעברה להישלט הלכה למעשה על ידי שבטים [[ברברים (קבוצה אתנית)|בֶּרְבֶּרִים]]. האידריסים עצמם אמצו בתקופה זו את המנהגים ואת התרבות ה[[ברברים (קבוצה אתנית)|בֶּרְבֶּרִית]]הבֶּרְבֶּרִית על אף מוצאם ה[[ערבים|ערבי]]. בראשית [[המאה ה-11]] מרוקו התאפיינה במלחמות בין שבטי ה[[זנאטה]] שנתמכו ברובם על ידי [[ח'ליפות קורדובה]] לבין שבטי ה[[צנהג'ה]] שנתמכו בעיקר על ידי [[השושלת הפאטמית]]. אי היציבות ששררה במדינה הובילה למאורעות קשים כנגד הקהילה היהודית, שהקשה שבהם הוא [[הטבח ביהודי פאס (1033)|הטבח ביהודי פאס בשנת 1033]] שבמהלכו נהרגו כ-6,000 מיהודי העיר פאס על ידי מנהיג שבטי קנאי לאסלאם.
 
====אל-מוראביטון====
שורה 82:
מרבית מגורשי ספרד הגיעו ל[[מרוקו]] בתקופת [[השושלת הווטאסית]] (1472-1554) שהנהיגה מדיניות דומה לזו של [[האימפריה העות'מאנית]] במזרח והסכימה לקלוט את היהודים שנמלטו מספרד. בתקופה זו הממלכות הנוצריות של ספרד ופורטוגל החלו לפלוש לשטחה של מרוקו עצמה, ובפרט להשתלט על ערי החוף שלה. כך נוצר מצב שיהודים שגורשו מ[[חצי האי האיברי]] הגיעו לנמלי מרוקו וסבלו מאלימות מצד פורטוגלים או ספרדים נוצרים גם שם. עם זאת, בהמשך מגורשי ספרד נהנו ממעמדם בתור קבוצת ביניים, ויהודים רבים קיבלו תפקידים [[דיפלומטיה|דיפולמטים]] ומסחריים בכירים ולקחו חלק ביחסים המדיניים בין הווטאסים במרוקו לבין הממלכות הנוצריות מאירופה. על פי המתואר בכתבי אירופאים ובכתבי רבנים מהתקופה, ניתן ללמוד שמראשית המאה ה-16 החלה תקופה של פריחה כלכלית של הקהילות היהודיות במרוקו, מה שהתבטא גם בחידוש ה[[מלאח]] של פאס ובהקמת מוסדות לימוד רבים.{{הערה|Joseph Tedghi. "Fez." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2013.|שמאל=כן}}
 
מאמצע המאה ה-16 שלטה במרוקו [[השושלת הסעדית]] ([[1554]] – [[1659]]), שהצליחה להדוף את פלישותיהם של הממלכות הנוצריות ו[[האימפריה העות'מאנית]] לתחומי מרוקו. לפי ספר דברי הימים של יהודי פאס, החיילים העות'מאנים התאכזרו במהלך נסיגתם מ[[מרוקו]] ליהודים שנקלעו לדרכם במחוז [[סוס (אזור)|סוס]] ה[[ברברים (קבוצה אתנית)|ברברי]]הברברי, לקחו שבויים מבניהם ואנסו נשים יהודיות. השושלת הסעדית לעומת זאת התייחסה ליהודים באופן חיובי. בין היהודים שמונו לתפקידים רמי-מעלה בממשל ובדיפלומטיה בזמנם מצוי השגריר היהודי, [[דון שמואל פאלאג'י]], שחתם בשם הסעדים על הסכם עם [[הולנד]], ההסכם הראשון שלהם עם מדינה אירופאית. הסעדים העבירו את עיר הבירה של מרוקו ל[[מרקש]] ובנו בה [[מלאח]] ליהודים. לצד הפתיחות כלפי היהודים, שהתבטאה במינוי יהודים לתפקידים בכירים, הכבידה השושלת הסעדית את נטל המס עליהם.
[[קובץ:Berber Jews.jpg|ממוזער|[[יהדות הרי האטלס|יהודים מהרי האטלס]] בתחילת המאה ה-20]]
על הקשרים בין יהדות מרוקו לבין יהודי התפוצות האחרות ניתן ללמוד מכך ששאלות הלכתיות הגיעו לרבני [[מרוקו]] מרחבי צפון אפריקה ולעיתים גם מ[[אירופה]], מקשרי המסחר ביניהן, ובנוסף מהסיוע ההדדי שהקהילות השונות העניקו אחת לשנייה בתקופות שונות ובמיוחד עבור [[פדיון שבויים]]. כך למשל, בטקסט רבני המתייחס ל[[המאה ה-17|מאה ה-17]] נכתב:
שורה 93:
מייסד השושלת העלאווית, מולאי ראשיד, הצליח במהלך מסע כיבושים לאחד את מרבית שטחה של [[מרוקו]] המודרנית תחת שליטתו. במהלך מסע הכיבושים הוא התאכזר ליהודים בערים השונות שעליהם הוא הצליח להשתלט. ב[[מרקש]] הוא הורה על שריפתה הפומבית של משפחתו של היועץ היהודי לשליט הקודם של העיר, והרס בתי כנסת בעיר. לאחר שכבש את האזור [[סוס (אזור)|סוס]] בדרום מרוקו, הוא גירש משם יהודים רבים והתייחס אליהם ברודנות.
 
תחת מולאי ראשיד עלה לשלטון בנו ויורשו, [[איסמעיל מלך מרוקו|מולאי איסמעיל]] ([[1672]]–[[1727]]). מולאי איסמעיל נודע באכזריותו כנגד נוצרים, אך היה דווקא אדיש ביחס ליהודים.{{הערה|שם=היהודים בצפון אפריקה, 39|1=Sarah Taieb-Carlen,[http://books.google.co.il/books?id=9txi3xuuENcC&pg=PA62&lpg=PA62&dq=Moulay+Isma%C3%AFl+JEWS&source=bl&ots=oEAZPmDqll&sig=mCt58tSD4MsoMFUIwtTqjLRTv-s&hl=en&sa=X&ei=1WwBUsuGJMe1hAesm4CgCw&ved=0CDMQ6AEwAQ#v=onepage&q&f=false The Jews of North Africa: From Dido to De Gaulle], University Press of America, 2010, p.39.}} מסיבה זו מצד אחד לא מנע מיהודים להגיע לתפקידים בכירים כגון [[וזיר]]ים או שגרירים, אך מצד שני גם לא מנע את ההשפלות והפוגרומים נגד יהודים שהתרחשו בדרום מרוקו בתקופת שלטונו והטיל על הקהילות היהודיות מסים רבים.{{הערה|שם=היהודים בצפון אפריקה, 39}} [[איסמעיל מלך מרוקו|מולאי אסמאעיל]] הפך את העיר [[מקנס]] לעיר בירתו וכנהוג בנה [[מלאח]] ליהודים קרוב לארמון המלוכה. תחת מולאי איסמעיל היציבות במרבית מרוקו התחדשה וניתן אישור לשקם כמה מבתי הכנסת שנהרסו בימי אביו.
 
שני הסולטנים שבאו לאחר מולאי אסמעאיל המשיכו ביחס סובלני יחסית ליהודים, וכך למשל השליט מוחמד אבן עבדאללה ([[1757]]-[[1790]]) החיה את העיר [[מוגדור]] והזמין את היהודים לבוא אליה ולסחור שם. בתקופתם יצור מטבעות המדינה היה מונופול בידיים יהודיות, ויהודים שימשו כבנקאים, מתרגמים, וכשליחי המלך במשא ומתן מול [[לואי החמישה עשר, מלך צרפת|מלך צרפת, לואי ה-15]] ומנהיגים אירופאים אחרים.
שורה 108:
המפגש המחודש עם אירופה כלל גם את חידוש הקשרים עם הקהילות היהודיות במערב אירופה. כך למשל, בשנת [[1863]] [[משה מונטיפיורי]], יהודי ספרדי וראש קהילת [[יהדות בריטניה|יהודי בריטניה]], קיבל פניה לבוא לעזרת יהודים מהעיר [[סאפי]] במרוקו שהיו אמורים להיות מוצאים להורג בהאשמה שהם הרגו אזרח ספרדי.{{הערה|[[אליעזר בשן]], '''משה מונטיפיורי ויהודי מרוקו: על פי תעודות חדשות מן השנים 1885-1845''', הוצאת יד בן-צבי, ירושלים, תשס"ט-2008.}} מונטיפיורי בהסכמת הממשלה הבריטית ערך ביקור מפורסם ל[[מרוקו]] וניסה לשדל את הסולטן [[מוחמד הרביעי]] לשחרר את היהודים הכלואים ולשפר את מצבם של היהודים תחת שלטונו. הסולטן נענה לבקשתו, שיחרר את העצורים, ואף פרסם צוו שמורה על זכות שווה למשפט [[צדק (מוסר)|צדק]] בין נתיניו המוסלמים והלא-מוסלמים. עם זאת כבר באותם ימים הועלו ספקות לגבי כנות הצו, שנועד בראש ובראשונה לרצות את מונטיפיורי בעל הקשרים לממשלת בריטניה.
 
במאה ה-19 יהודי מרוקו חיו בשלושה אזורים בעלי מאפיינים שונים, שבכל אחד מהם ישבו כשליש מכלל היהודים במדינה.{{הערה|[[יוסף טובי]], '''תולדות היהודים בארצות האסלאם: העת החדשה עד אמצע המאה ה-יט (חלק ראשון)''' ,מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 1981, עמ' 130.}} באזורי החוף של מרוקו, בין אם לחופי [[הים התיכון]], או לחופי [[האוקיינוס האטלנטי]], בערים כגון טנג'יר, [[תטואן]], [[מוגדור]], [[אגדיר]] ועוד, ישבו [[יהודים]] שניהלו קשרי מסחר ענפים עם אירופה שממנה חלק ניכר מהם הגיעו, בין אם כמגורשים מספרד, ובין אם כמהגרים ואנוסים בתקופות מאוחרות יותר. יהודים אלה גם ניהלו קשרים ענפים עם הקהילות היהודיות באירופה. חלק נוסף מיהדות מרוקו ישב במרכז הארץ, בערים כגון [[פאס]] ו[[מקנס]], גם בערים אלה רבים מהתושבים היו ממגורשי ספרד ומהגרים מאוחרים יותר. האזור השלישי שבו ישבו יהודים במרוקו היה דרום המדינה, במיוחד ב[[מרקש]] ובכפרים רבים. [[יהדות הרי האטלס]] ישבה באזורים הכפריים וההרריים ה[[ברברים (קבוצה אתנית)|בֶּרְבֶּרִים]]הבֶּרְבֶּרִים ומנתה מספר אלפי יהודים שדברו לרוב בניב יהודי של ה[[שפות ברבריות|תַשֶלְחִית]], יהודים אלה היו לרוב סוחרים, והם סייעו לגשר בין השבטים ה[[ברברים (קבוצה אתנית)|בֶּרְבֶּרִים]]הבֶּרְבֶּרִים השונים שפעמים רבות היו עוינים אחד לשני ורק היהודים יכלו לעבור בין הגבולות השבטיים. עם זאת, לעיתים היהודים נפגעו ממעמדם כבני חסות של שבטים באזורים ההריים, ומקרים שבהם רכושם נלקח מהם על ידי השבט או המשפחה שהם היו תחת חסותה לא היו נדירים.{{הערה|{{פעמים|משה שוקד|קיום יהודי בסביבה ברברית|4.3(1)|חורף תש"ם 1980, עמ' 71-60}}.}}
 
עד המאה ה-19, רבעים יהודים מסוגרים בערים מרוקאיות ([[מלאח]]) היו קיימים רק בשלוש מהערים הגדולות של מרוקו - [[פאס]], [[מרקש]] ו[[מקנס]]. עד אותה תקופה המלאח נתפש כמאפיין של עיר הבירה, אך לא בהכרח של ערים אחרות. היה זה הסולטאן מולאי סלימאן ([[1792]]-[[1822]]) שהפך את המלאח לתופעה נפוצה ברוב ערי מרוקו. הוא היה אחראי לבנייתם של מלאח במספר ערי נמל חשובות - [[רבאט]], [[מוגדור]], [[סלא]] ו[[תטואן]] (בה המלאח היה ידוע בשם הספרדי judería, הרובע היהודי). ברבות מהערים הגירוש למלאח היה כרוך בסבל רב ליהודים.{{הערה|קנת ל' בראון, [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_4.2(1).pdf מלאח ומדינה – עיר במארוקו והרובע היהודי בה (סאלה בשנות 1880–1930 בקירוב)], פעמים 4, חורף 1980, עמ' 41.}}
שורה 174:
==== תחת שלטון וישי ====
[[קובץ:Entrance to Fez el-Jdid - Old Jewish Quarter - Fez - Morocco.jpg|ממוזער|175px|שמאל|שער הכניסה ל[[מלאח]] של [[פאס]]]]
בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] רוב יהודי [[צפון אפריקה]] ([[אלג'יריה]], [[תוניסיה]] ו[[מרוקו]]) היו תחת שלטון צרפתי. ה[[יהודים]] במדינות תחת חסות [[צרפת]] קיוו בראשית [[מלחמת העולם השנייה|המלחמה]] לקבל את הגנתה של צרפת, בעיקר קיוו כך היהודים בני המעמד הבינוני-גבוה שהזדהו עם צרפת ואימצו את השפה והתרבות הצרפתיים לאורך שנות הפרוטקטורט. אולם לאחר תבוסת צרפת ב-[[1940]] וביסוס [[צרפת של וישי]], המשטר הצרפתי החל לנקוט בצעדים אנטי-יהודיים. ייתכן כי בשלב מסוים, תוכנית "[[הפתרון הסופי]]" של [[גרמניה הנאצית]] שאפה לחסל גם את [[יהדות צפון אפריקה]], והם נספרו תחת הקטגוריה של יהודים ב"שטחים צרפתיים לא כבושים". [[מבצע לפיד]] ב[[נובמבר]] [[1942]] ושחרור צפון אפריקה על ידי כוחות הברית מנעו מכוונות אלה להתממש.
 
לאחר כניעת הצרפתים לגרמניה ב-[[22 ביוני]] [[1940]] שיתפה פעולה הממשלה הצרפתית של וישי עם הממשל הגרמני שחוקק [[חוק מעמד היהודים|חקיקה אנטי יהודית]], לה [[מוחמד החמישי]] התנגד הצהרתית. המלך המרוקאי הצהיר שהוא לא יאפשר פגיעה ביהודים תחת חסותו, אך בעצמו חתם על הצווים שהרעו את מצבם של היהודים תושבי מרוקו. יש דיון בין החוקרים האם מוחמד החמישי שימש כחותמת גומי של משטר וישי או שהוא אכן ניסה להתנגד לצעדים אנטי-יהודיים.{{הערה|1=[http://www.quest-cdecjournal.it/focus.php?id=318 Contested Narratives: Contemporary Debates on Mohammed V and the Moroccan Jews under the Vichy Regime]|שמאל=כן}} בעקבות הצווים עובדים רבים פוטרו ממשרדי הממשלה, תלמידים יהודים סולקו מבתי הספר הצרפתיים הממשלתיים, יהודים לא הורשו לגור מחוץ ל[[מלאח]] (השכונה היהודית) ויהודים שגרו בשכונות אירופאיות גורשו מהן. בשנת 1941 הופצו כרוזים בצרפתית ובערבית בשכונה היהודית, הקוראים ליהודים להתייצב למפקד בעירייה שמטרתו הייתה לרשום את רכוש היהודים. אחרי המפקד שנערך בעיר [[מוגדור]] (Mogador, [[אסואירה]]), כתב פקיד עירייה בכיר שהוא מרוצה שהכול עבר ללא התנגדות מצד היהודים. נרשמו 153 בעלי רכוש, הרכוש הכללי נאמד ב-55 מיליון פרנקים צרפתיים.
שורה 342:
בשנת [[1967]] בעקבות [[מלחמת ששת הימים]] והאיומים שהתגברו על הקהילה היהודית במרוקו, החל הגל האחרון של עלייה ממרוקו, כאשר חלק מהם עלו לישראל ישירות וחלק אחר לאחר שהיית פרק זמן מסוים בארצות אירופה. מספר העולים ממרוקו מתחילת [[שנות ה-70]] עד תחילת שנות האלפיים עומד על כ-15 אלף. גל עלייה אחרון זה של יהודים ילידי מרוקו התאפיין ברמת השכלה ורקע סוציו-אקונומי גבוה של העולים, וכך למשל החל משנת [[1972]] שיעור האקדמאים בקרב עולים ילידי מרוקו עלה על שיעור האקדמאים בקרב יהודים ילידי ישראל.{{הערה|יצחק הברפלד וינון כהן, '''המהגרים היהודים לישראל: שינויים ברמות השכלה, בשכר ובהשתלבות כלכלית בשנים 1948–2008''', כתב עת "מגמות", נובמבר 2012, עמ' 534-504}}
 
בסך הכל החל מ-1948 עזבו את מרוקו למעלה מ-90 אחוז מהיהודים שחיו בה, ורובם עלו למדינת ישראל. אחרים היגרו לארצות שונות כגון [[צרפת]], [[קנדה]] ו[[ארצות הברית]]. למעט ישראל המדינה אליה עזב החלק הגדול ביותר של יהודים ממרוקו הייתה צרפת, שבה גל ההגירה הגדול עזר לשקם את הקהילה היהודית במדינה שנפגעה קשות במהלך [[מלחמת העולם השנייה]]. יהודי מרוקו בצרפת זכו בדרך כלל להצלחה, ומתוכם יצאו אנשי עסקים מצליחים רבים, סופרים, אנשי רוח, שני זוכי [[פרס נובל]] בפיזיקה ועוד.
 
לאורך שנות קיומה של מדינת ישראל, עלו ארצה ממרוקו קרוב לרבע מיליון יהודים וזהו המספר הגדול ביותר של עולים שהגיע לישראל ממדינה מוסלמית. העלייה ממרוקו לישראל, לצד הצלחה, נתקלה בקשיים שונים בקליטה של העולים בארץ. דעות קדומות ויחס מפלֵה הביאו להתעוררות מחאה ציבורית, שהביאה בהמשך לשינוי המפה הפוליטית בישראל ([[המהפך]] של 1977).
שורה 353:
 
=== שפה ===
היהודים במרוקו הושפעו לאורך ההיסטוריה שלהם מתרבויות צפון אפריקאיות ואירופאיות שונות, והדבר בא לידי ביטוי בשפות שהיו נפוצות בקרבם. השפה הנפוצה ביותר בקרב יהודי מרוקו הייתה [[מרוקאית יהודית]] ("מוגרבית"). לשון זו שונה במעט מה[[ערבית מרוקאית|ערבית המרוקאית]] בעיקר באוצר המילים שלה, המאופיין בשאילה מ[[עברית]], [[צרפתית]], ספרדית, [[ערבית מרוקאית|ערבית מדוברת]] ו[[ברברית]] והיא נכתבה באותיות עבריות. נעשים מאמצים שונים בקרב יוצאי העדה בישראל לשמר את השפה. באופן דומה מספר אלפי יהודים, בעיקר באזורים הכפריים והשבטיים של מרוקו, דברו בניב יהודי של [[שפות ברבריות|תַשֶלְחִית]]. שפה נפוצה אחרת בקרב יהדות מרוקו, בעיקר בקרב קהילות הצפון, הייתה ה[[חכיתיה]], ניב של [[לדינו]], ששילבה את הספרדית הארכאית שדברו מגורשי ספרד ביחד עם עברית, ערבית-מרוקאית ושפות נוספות. החכיתיה עברה תהליך של רה-היספניזציה ואימוץ המאפיינים של הספרדית המודרנית החל מהמאה ה-19 עקב המפגש המחודש של קהילות צפון מרוקו עם ספרד, וצורתה המקורית השתמרה בעיקר הודות לפועלו המחקרי של פרופ' [[יוסף בן עוליאל]] (1858–1937) מטנג'יר. ב[[העת החדשה|עת המודרנית]] עם פלישת המעצמות הקולוניאליות לאזור [[צפון אפריקה]], רבים מיהודי מרוקו אימצו שפות מערב אירופאיות מודרניות, בפרט צרפתית וספרדית, וחלק ניכר מבני העדה דוברים שפות אלו עד היום.
 
לאורך ההיסטוריה היהודית במרוקו השפה ה[[עברית]] שמרה על מעמדה כשפת הקודש שבה נכתבה הספרות ההלכתית וחלק ניכר מהיצירה התרבותית. מראשית המאה ה-20 החל תהליך של הוראת העברית גם כשפת דיבור יום-יומית. כך למשל כתב שמעון דיבון, שגריר ישראל בצרפת בראשית [[שנות ה-50]], במהלך ביקורו ב[[מרוקו]]: {{ציטוט|וכשמדברים על ישראל יש לזכור שהוראת העברית נפוצה מאוד באופן יחסי ... ישנן קהילות דוגמת מקנס, בהן כמעט כל ילד דובר עברית. הייתה זו חוויה עבורי כשעברתי ברחובות המלה ([[מלאח]]) במקנס ובכל ילד שנתקלתי יכולתי לדבר עמו עברית.{{הערה|1=ירון צור והגר הילל, [http://books.google.co.il/books?id=yGkKQw3ea4YC&q=%D7%A9%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%A8#v=onepage&q&f=false יהודי קזבלנקה: עיונים במודרניזציה של הנהגה יהודית בתפוצה קולוניאלית], כרך 1, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1995, עמ' 106.}}}}
שורה 381:
 
סגנון מוזיקלי ספרדי נוסף, שנשמר בעיקר בקהילות צפון מרוקו, הוא ה[[רומנסה]] הספרדית.{{הערה|על הרומנסה היהודית ספרדית בכלל ובקרב יהודי מרוקו בפרט ראו עוד: שושנה וייך-שחק, '''אין בואן סימן: מחוזות פיוט ומוזיקה של יהודי ספרד''', פרדס הוצאה לאור, 2006.}}
סגנונות מוזיקה נוספים שעם השנים נכללו בתרבות המוזיקלית של יהודי מרוקו באו מהתרבויות השונות שיהודי מרוקו היו בקשר עמן. היהודים באזורים ההרריים או הכפריים הושפעו מסגנון השירה ה[[ברברים (קבוצה אתנית)|בֶרבֶרי]]הבֶרבֶרי, סגנון זה שמבוצע בחלקו גם על ידי נשים הוא שירת חול הנוגעת לענייני חיי היום-יום, שמבוצעת לצלילי תוף-יד (בנדיר) או [[כלי הקשה]]. החל מהמאה ה-19 היהודים הושפעו גם מהתרבות הצרפתית והמוזיקה המערבית-צרפתית של המאה ה-19 וה-20, וגם היא נהפכה לפופולרית בקרבם והותירה את חותמה.{{הערה|[[אברהם אמזלג (עילם)|אברהם עילם אמזלג]], '''לחנים ומבנים מלודיים צרפתיים בשירת יהודי מרוקו''', פעמים 117 (תשס"ט), עמ' 7-36.}} השפעה נוספת שניכרת בשירת הקודש של יהודי מרוקו היא השפעה ספרדית-מזרחית (מאזור טורקיה-ארץ ישראל) על לחניהם של כמה מה[[פיוט]]ים של תקופת [[הימים הנוראים]]. השפעה נוספת, בעיקר החל מהמאה ה-20, היא המוזיקה מארצות המזרח הערביות שנהפכו לפופולריות ב[[מרוקו]] כולה וכן גם בקרב היהודים.
 
=== מעמד האישה ===
שורה 448:
 
===צרפת===
יהודי מרוקו ניהלו קשרים תרבותיים וכלכליים ענפים עם [[צרפת]] החל מהמאה ה-19, ובתי הספר של [[כל ישראל חברים|כי"ח]] שפעלו בקרב יהודי מרוקו החדירו את התרבות הצרפתית בקרבם. בהתאם לכך צרפת היוותה את יעד ההגירה המרכזי ליהודים ממרוקו למעט ישראל. בראשית המאה ה-21 נמנו בצרפת כ-50,000 יהודים בצרפת שארץ לידתם היא מרוקו{{הערה|Eric H. Cohen, [http://www.rappaportcenter.biu.ac.il/Research/PDF/Hoveret_19-corrected9.11.09.pdf The Jews in France in the turn of the third millenium], Rapaport Center, Bar-Ilan University, 2009, p. 38.|שמאל=כן}} ובנוסף יש כנראה מספר עשרות אלפים נוספים שהם בני דור שני ושלישי. מכל [[צפון אפריקה]] הגיעו לצרפת למעלה מ-200 אלף יהודים לאחר [[מלחמת העולם השנייה]], וסייעו לשקם את הקהילה היהודית הצרפתית שנפגעה קשות במהלך [[השואה]]. על פי רוב יהודים יוצאי מרוקו בצרפת זכו להצלחה כלכלית וחברתית והשתלבו במהירות בחיים במדינה, ויצאו מתוכם אנשי רוח ועסקים רבים כולל זוכי [[פרס נובל]]. לאורך השנים מספר אלפים מתוך היהודים יוצאי מרוקו שהגיעו לצרפת עלו לישראל, [[עודד (תנועה)|תנועת עודד]] הייתה חשובה ליצירת מגמה זו בשנות ה-60 וה-70.
 
===צפון אמריקה===
שורה 459:
לפי מחקרים גנטיים שנערכו במרוצת השנים עולה כי יהודי מרוקו חולקים [[כרומוזום Y|מוצא גנטי זכרי]] [[לבנטיני]] משותף עם רובם המכריע של [[יהדות התפוצות]], ולמעשה קרובים ביותר ל[[יהודי אלג'יריה]],{{הערה|{{Cite news|url=http://www.jpost.com/Health-and-Science/Study-completes-genetic-map-of-N-African-Jews|title=Study completes genetic map of N. African Jews|newspaper=The Jerusalem Post {{!}} JPost.com|access-date=2018-07-10}}}} מאשר לקהילות עתיקות יומין שהתקיימו בקירוב גאוגרפי אליהן ב[[יהדות תוניסיה|תוניסיה]] וב[[יהדות לוב|לוב]].{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20131212215327/http://www.albanytribune.com/11122013-new-genetic-map-jewish-diasporas-oped/|כותרת=A New Genetic Map Of Jewish Diasporas - OpEd|תאריך=2013-12-12|תאריך_וידוא=2018-07-10}}}}{{הערה|{{Cite news|url=http://www.haaretz.com/print-edition/news/international-genetic-study-traces-jewish-roots-to-ancient-middle-east-1.456676|title=International Genetic Study Traces Jewish Roots to Ancient Middle East|date=2012-08-08|newspaper=Haaretz|language=en|access-date=2018-07-10}}}}{{הערה|{{Cite news|url=http://www.latimes.com/news/science/la-sci-african-jews-genes-20120807,0,4318520.story?track=rss|title=Genetics study of North African Jews tells migratory tale|last=Brown|first=Eryn|date=2012-08-07|newspaper=Los Angeles Times|language=en-US|issn=0458-3035|access-date=2018-07-10}}}} לפי חלק מהמחקרים היהודים מקהילות אלו ספגו לתוכן יותר [[גיור|מתגיירים]] ממוצא [[ברברים (עם)|ברברי]] מקומי ו[[אפריקאים]] ופחות מתגיירים ממוצא אירופאי במרוצת הדורות מאשר היהודים במרוקו ובאלג'יריה שנשארו סגורים יותר כלפי מתגיירים ממוצאים אלה (פרט לסוגיית המתגיירות ממוצא אירופי). מחקר טען כי בטרם התגבשות הנצרות והאסלאם היהודים בצפון אפריקה היו פתוחים לקבלת גרים ואילו לאחר עליית דתות אלו נרתעו ונמנעו מקבלת "דם חדש" לתוכם, עד שהתחתנו עם מגורשי ספרד שלהם גם שורשים גנטיים אירופאים משנות השהייה של יהודים במחיצת עמים באירופה.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721222018:0|{{צ-מאמר|מחבר=Christopher L. Campbell, Pier F. Palamara, Maya Dubrovsky, Laura R. Botigué|שם=North African Jewish and non-Jewish populations form distinctive, orthogonal clusters|כתב עת=Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America|כרך=109|עמ=13865–13870|שנת הוצאה=2012-08-21|doi=10.1073/pnas.1204840109|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3427049/}}}}
 
מחקר גנטי מצא כי כ-27% מיהודי מרוקו הינםהם צאצאים של אישה אחת.{{הערה|{{Cite news|url=https://www.jpost.com/Features/Genetics-and-the-Jewish-identity|title=Genetics and the Jewish identity|newspaper=The Jerusalem Post {{!}} JPost.com|access-date=2018-07-12}}}} במחקר משנת 2008 בהובלת ד"ר דורון בהר מ[[הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל|הטכניון]] נתגלה כי שיעור הגנים הנפוצים באזור (הפלוגרופ M1 ו-U6) נמוך מאוד בקרב יהודי צפון אפריקה - מה שמציע כי נישואין לברבריים או לערבים לא היה דבר נפוץ כלל וכי תאוריית ה"התגיירות ההמונית שהגדילה את סך היהודים ב[[מגרב]]" שהייתה נפוצה במחקר ההיסטורי של [[המאה ה-20]] שגוייה. בהר טען כי הממצא הגנטי תומך במסורות התרבותיות והאיסורים הדתיים של היהודים ל[[התבוללות]] עם החברה הכללית והעדפת [[אנדוגמיה]]. עוד עולה מן המחקר כי גם גנים [[אפריקה השחורה|אפריקאים שחורים]], שקיימים בשיעור של 20-25% בקרב הברברים במגרב (לדוגמה הפלוגרופ L), אינם נפוצים כלל בקרב יהודי צפון אפריקה וכי רק 1.3% מיהודי מרוקו נושאים את הגן הזה (בעוד ש-2.7% מ[[יהודי תוניסיה]] ו-3.6% מ[[יהדות לוב]] נושאים אותו).{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Doron M. Behar, Ene Metspalu, Toomas Kivisild, Saharon Rosset|שם=Counting the Founders: The Matrilineal Genetic Ancestry of the Jewish Diaspora|כתב עת=PLoS ONE|כרך=3|שנת הוצאה=2008-04-30|doi=10.1371/journal.pone.0002062|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2323359/}}}}
 
ממחקר אוטוסומלי עולה כי [[גנום|מבנם הגנטי]] של יהודי צפון אפריקה כמקשה אחת הוא כזה: 40-42% מסך הנבדקים העידו על שורשים ממוצא [[המזרח התיכון|מזרח תיכוני]], 37-39% מסך הנבדקים העידו על שורשים ממוצא אירופאי (בדגש על [[דרום אירופה]]) ו-20-21% מסך הנבדקים העידו על שורשים ממוצא צפון אפריקאי מקומי.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721222018:0}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/יהדות_מרוקו"