קרב קורסק – הבדלי גרסאות

[[קבוצת ארמיות דרום]] תקפה את האגף הדרומי של בליטת קורסק, שהוחזק על ידי [[חזית וורונז']], בפיקוד [[ניקולאי ואטוטין]]. הכוח התוקף כלל 1500-1700 כלי רכב משוריינים, מתוכם 200 טנקים חדישים מדגם פאנצר סימן 5 [[פנתר]] וכ-100 טנקים מדגם פאנצר סימן 6 [[טיגר]]. שתי הארמיות שהשתתפו במתקפה ([[ארמיית הפאנצר הרביעית]] ו[[פלגת הארמייה קמפף]]) כללו 10 דיוויזיות חי"ר, 5 דיוויזיות פאנצר ו-4 דיוויזיות פאנצרגרנדיר. שתי דיוויזיות פאנצר נוספות נשמרו בעתודת [[קבוצת ארמיות דרום]] (אך לא הופעלו במהלך המתקפה הגרמנית). הכוחות הגרמנים התוקפים נהנו מעדיפות מספרית ואיכותית ניכרת על הכוחות הסובייטיים שניצבו מולם בשתי רצועות ההגנה הראשונות של [[חזית וורונז']].

 

 

הטקטיקה בה נקט [[אריך פון מאנשטיין]], מפקד [[קבוצת ארמיות דרום]], במתקפה בגזרה הדרומית של בליטת קורסק, הייתה שונה מהטקטיקה בה נקטה הארמייה התשיעית בצפון הבליטה. בין השאר, מפני שכוח החי"ר שעמד לרשותו היה מצומצם יחסית. הוא לא השתמש בדיוויזיות החי"ר כדי לפלס דרך לדיווזיות הפאנצר, אלא תקף את מערך ההגנה הסובייטי באמצעות דיוויזיות הפאנצר והפאנצרגרנדיר שלו, כאשר יחידות ה[[חרמ"ש]] שלהן, שימשו כתחליף לכוחות החי"ר. היחידות התוקפות השתמשו בטקטיקה הידועה בשם "פאנצר קייל" (טריז שריון). 7 מ-9 הדיוויזיות הניידות, שהשתתפו במתקפה, כללו פלוגת טנקי [[טיגר]] (15-14 טנקים) כל אחת. פירוש הדבר היה שהשריון הכבד ביותר - הטיגרים או ה[[פנתר (טנק)|פנתרים]]- היוו את חוד הטריז המשוריין, בעקבותיהם נפרסו הטנקים בעלי השריון הדק יותר ([[פאנצר סימן 3]] ו[[פאנצר סימן 4]]), ובבסיס הטריז נעו כוחות החרמ"ש בנושאי גייסות משוריינים. בדרך זו הוטלה ההבקעה הראשונית על הטנקים בעלי הכושר הרב ביותר להנחית ולספוג את המהלומות הקשות ביותר, ולפצח עמדות מבוצרות בקו ההגנה הקדמי, כדי לאפשר לטנקים הפגיעים יותר ולכוחות החרמ"ש לתקוף את עמדות החי"ר הסובייטי ולהשלים את הבקעת מערך ההגנה. בניגוד לטיגרים, טנקי הפנתר הופעלו באופן מרוכז. רגימנט הפנתר ה-39 (שתי בריגדות שכללו כ-200 טנקים) הועמד תחת פיקוד דיוויזיית העילית [[דיוויזיית גרוסדויטשלנד|גרוסדויטשלנד]], שיחד איתו כללה יותר כלי רכב משוריינים משתי דיוויזיות הפאנצר, שלחמו לצדה במסגרת [[קורפוס הפאנצר ה-48]], גם יחד.

טנקי הפנתר, שזו הייתה הופעת הבכורה שלהם בכוח גדול, לא עמדו בציפיות הגבוהות שתלה בהם הפיקוד הגרמני. התברר שמערכות הדלק והשמן שלהם אינן מוגנות כראוי, ונוטות להתלקח בקלות, ובנוסף לכך הם סבלו מתקלות טכניות, שהשביתו רבים מהם.

 

 

גם [[קורפוס הפאנצר ה-3]] מ[[פלגת הארמייה קמפף]] לא הצליח להשיג התקדמות רבה. הקורפוס, שמשימתו העיקרית הייתה להגן על האגף הימני של [[ארמיית הפאנצר הרביעית]], תקף את הגזרה שהוחזקה על ידי [[ארמיית המשמר ה-7]] בסיוע [[הקורפוס ה-11 (ורמאכט)|הקורפוס ה-11]]. כוחות הקורפוס הצליחו אמנם לחצות את נהר [[דונייץ הצפוני]] ולהקים [[ראש גשר]] בגדה המזרחית של הנהר, מדרום מזרח לעיר [[בלגורוד]], אך המשך התקדמותם מזרחה בכיוון [[קורוצ'ה]] נבלמה על ידי כוחות עתודה סובייטיים שהוטלו למערכה. המתקפה של דיוויזיית החי"ר ה-168 בסיוע [[דיוויזיית הפאנצר השישית (ורמאכט)|דיוויזיית הפאנצר ה-6]] באגף הצפוני של הקורפוס, לא זכתה להצלחה רבה. שתי הדיוויזיות תקפו מראש גשר קטן מעבר לנהר במיכאילובקה, מצפון-מערב לבלגורוד, אך נתקלו בשדות מוקשים צפופים ובאש ארטילרית מרוכזת, ספגו אבדות כבדות ולא הצליחו להשיג התקדמות משמעותית. מפקד הקורפוס, [[הרמן בריית]], החליט להוציא את דיוויזיית הפאנצר ה-6 מראש הגשר, ולהעביר אותה דרומה, כדי לנצל את ההצלחה היחסית של [[דיוויזיית הפאנצר השביעית (ורמאכט)|דיוויזיית הפאנצר ה-7]], באגף הימני של הקורפוס. כתוצאה מכך נוצר פער, שהלך והתרחב בימים הבאים, בין ארמיית הפאנצר הרביעית, שתקפה צפונה ממערב לבלגורוד, לבין פלגת הארמייה קמפף, שהתקדמה לכיוון צפון מזרח. הפיקוד הסובייטי מיהר לנצל את ההזדמנות כדי לתקוע טריז בין שתי הארמיות ולתקוף את כוחותיהם המתקדמים מהאגף. התקפות הנגד הסובייטיות אילצו את קורפוס הפאנצר ה-3 ואת קורפוס האס אס ה-2 לרתק כוחות ניכרים (כשליש מכוחם) להגנה על אגפם החשוף.