|
קואליציה.מאוחר יותר נקבע כי אציל רשאי לושר הפנים).
{{משרה
|שם=ראש ממשלת בריטניה
|דגל=
|סמל=
|תמונה=[[קובץ:Theresa May.png|250px]]
|כיתוב=
|איוש נוכחי=[[תרזה מיי]]
|תאריך כניסה לתפקיד=[[13 ביולי]] [[2016]]
|דרכי מינוי=על ידי [[המלוכה הבריטית|המונרך]], על בסיס יכולתו של המועמד לגייס רוב ב[[בית הנבחרים הבריטי|בית הנבחרים]]
|תחום שיפוט=[[הממלכה המאוחדת]]
|כפוף=[[הפרלמנט הבריטי]]
|מעון=[[דאונינג 10]]
|מושב המשרה=[[לונדון]]
|משך כהונה קצוב=לא מוגדר ("על פי רצון הוד מלכותה/מלכותו")
|ייסוד המשרה=[[4 באפריל]] [[1721]]
|איוש ראשון=[[סר]] [[רוברט וולפול]]
|איוש אחרון=
|תאריך ביטול המשרה=
|משרה יורשת=
|אתר רשמי={{אתר רשמי|https://www.gov.uk/government/organisations/prime-ministers-office-10-downing-street|ראש ממשלת בריטניה|אנגלית}}
}}
{{שלטון בבריטניה}}
'''ראש ממשלת בריטניה''' (ב[[אנגלית]]: '''Prime Minister of the United Kingdom''') הוא בכיר השרים ב[[ממשלת בריטניה|ממשלה הבריטית]], העומד בפועל בראש [[הרשות המבצעת]]. כנהוג ב[[בריטניה]], ישנו פער עמוק בין ההגדרה הפורמלית של נושא התפקיד, לבין הגדרתו במציאות כפי שהתגבשה במוסכמות חוקתיות בלתי-כתובות.
להלכה, ראש הממשלה (הנקרא רשמית "השר הראשי") מתמנה בידי [[מלכי בריטניה|המלך]] לפי שיקול דעתו, ואינו זקוק כלל לאמון ה[[הפרלמנט הבריטי|פרלמנט]] אלא לאמון המלך בלבד. אולם קיימת מוסכמה חוקתית שהמלך ימנה לתפקיד את מי שיזכה לאמון [[בית הנבחרים הבריטי|בית הנבחרים]]. בגלל [[בחירות אזוריות|שיטת הבחירות האזורית]] לבית הנבחרים כמעט תמיד יש מפלגה שזוכה ברוב מוחלט של חברי בית הנבחרים, ואז מועמדה לראשות הממשלה הוא היחידי שיכול לזכות לאמון הבית, כך שלמעשה ברוב המקרים אין למלך שום שיקול-דעת בבחירת ראש הממשלה. גם כאשר אין מפלגה שזוכה בראשות הממשלה מסתמנת בדרך כלל מפלגה שיכולה להקים ממשלת מיעוט בהסכמות עם מפלגות קטנות וחברי [[פרלמנט]] בודדים, ואז נציגה מקבל את המינוי.
מוסכמה חוקתית נוספת קובעת כי במקרה שבית הנבחרים יקבל החלטה לפיה "לבית זה אין אמון בממשלת הוד מלכותו", חייב ראש הממשלה ללכת למלך ולהתפטר. מוסמכות חוקתיות אלו, שאינן כתובות אך איש אינו מעלה בדעתו לפקפק בהן, הן בעצם היסוד להגדרתה של בריטניה כ[[מונרכיה חוקתית|מלוכה פרלמנטרית]].
נהוג שראש המפלגה המנצחת מתמנה בידי המלך לראש ממשלה כבר למחרת יום הבחירות הכלליות. אם ראש הממשלה היוצא הפסיד בבחירות הוא מגיש למלך את [[התפטרות]]ו, ומייד המלך מזמן את מנהיג המפלגה המנצחת לקבל עליו את התפקיד. ראש הממשלה נכנס לתפקידו מיד עם מינויו בחצר הארמון ללא תקופת הקמת ממשלה, וללא הצבעת אמון. כך בבריטניה, בניגוד לרוב המדינות בעולם, חולפות בדרך כלל פחות מעשרים וארבע שעות בין סגירת הקלפיות לבין חילופי השלטון בפועל. אולם אם הבחירות אינן מסתיימות ברוב מוחלט של אחת המפלגות, ראש הממשלה היוצא יכול להמשיך בתפקידו עד שמתברר שאין ביכולתו לעמוד בראש ממשלת מיעוט שתזכה באמון בית הנבחרים או ממשלת קואליציה.
תפקיד ראש הממשלה נוצר למעשה בראשית המאה ה-19, אולם לא היה מוגדר רשמית. רק בראשית המאה ה-20 הוכר רשמית קיומו של תפקיד זה, ועוד שנים רבות חלפו עד שסמכויותיו נקבעו בחוק; אולם דרך בחירתו עדיין נתונה למוסכמה חוקתית בלתי כתובה.
ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]] נקבע כי ראש הממשלה חייב להיות חבר בית הנבחרים. המשמעות היא, שחבר האצולה הגבוהה ([[תוארי אצולה|דוכס]], [[מרקיז]], [[רוזן]], [[ויקונט|ויקאונט]] או [[ברון]]) פסול מלכהן כראש ממשלה (שהרי הוא חבר ב[[בית הלורדים]], וממילא אינו יכול לכהן בבית הנבחרים). מאוחר יותר נקבע כי אציל רשאי לוותר על מקומו בבית הלורדים, כדי להיבחר לבית הנבחרים ולכהן כראש ממשלה. כך אמנם עשה הרוזן יום, שויתר על תוארו כרוזן וכיהן כראש-הממשלה [[אלק דאגלס-יום|דאגלס-יום]]. מגבלה זו אינה חלה על חברי האצולה הנמוכה ([[ברונט]] ו[[אביר]]) אשר מלכתחילה כשרים לכהונה בבית הנבחרים.
לראש הממשלה ישנן סמכויות חוקתיות בלתי-כתובות, וזאת כחלק מהמגמה הבריטית להותיר מינימום של סמכויות בידי המלך (שאינו נבחר). בכלל, מוסכמה חוקתית קובעת כי המלך יפזר את בית הנבחרים ויכריז על בחירות חדשות לפי בקשת ראש הממשלה. המשמעות היא, למעשה, שראש הממשלה יכול לפזר את בית הנבחרים. כן יש לראש הממשלה השפעה רבה על מינוי ראשי [[הכנסייה האנגליקנית]]. לראש הממשלה אין סמכות [[חנינה]] (הסמכות נתונה לשר הפנים).
ראש הממשלה נושא גם בתואר "הלורד הראשון של האוצר" (על-אף שאינו חבר [[בית הלורדים]]). מתוקף תפקידו, ראש הממשלה חבר ב[[מועצת המלך]].
| 