אסטרטגיה צבאית – הבדלי גרסאות

תהליכים כנ"ל ואחרים הביאו להיווצרות מערכת סדורה של רמות תכנון, ובראשה ה'''[[אסטרטגיה רבתי|אסטרטגיה-רבתי]]''' (Grand Strategy) - תורת הניהול של המשאבים העומדים לרשות האומה, לצורך השגת היעדים הצבאיים הנגזרים מהמטרות ה[[מדינה|מדיניות]]. תחתיה הוגדרו שתי הרמות העוסקות בתכנון צבאי גרידא: ה[[טקטיקה צבאית|טקטיקה]] והאסטרטגיה.

 

 

במהלך המאה ה-19 ובתחילת [[המאה ה-20]] העולם המשיך ונעשה מורכב יותר. התפתחויות צבאיות, חברתיות, פוליטיות ומדיניות, כפי שבאו לידי ביטוי ב[[מלחמת האזרחים האמריקאית]] וב[[מלחמת העולם הראשונה]], גרמו לכך שאומות וקואליציות נאלצו לנהל מלחמות מורכבות, בשדות-קרב רווים בגייסות, ולעיתים ביותר מחזית אחת. המחשבה והתכנון האסטרטגיים נעשו מסובכים מדי, וכתוצאה מכך נוצר מושג חדש: '''[[אופרטיבה צבאית|אופרטיבה]]''' (במובן Operation, כלומר "מבצע"). מהותה של האופרטיבה: ניהול ושליטה ב[[כוח צבאי|כוחות צבא]] מסוגם של [[גיס|קורפוסים]] ו[[דיוויזיה|דיוויזיות]], המשתתפים בקרבות ומבצעים טקטיים במהותם, במטרה למנף את התוצאות של קרבות אלו לצורך השגת יעדיה הצבאיים של האסטרטגיה-רבתי. מכאן שהאופרטיבה היא התחום המקשר בין האסטרטגיה לטקטיקה. בימינו, השימוש במונח "אסטרטגיה" הוא משוחרר למדי, ובשפה פשוטה הוא מתייחס בדרך-כלל לרמות הגבוהות של התכנון הצבאי עד כדי השקה להחלטות מדיניות (סוגיות כמו, לדוגמה, אופן ההקצאה של כוחות צבא בין שתי חזיתות, אופן חלוקת התקציב בין זרועות הצבא העיקריות, קבלת החלטות לגבי [[דוקטרינה צבאית|דוקטרינות צבאיות]], תכנון אופרטיבי בזמן מלחמה וכיוצא בזה), כלומר סתם "אסטרטגיה" מכילה בתוכה את האופרטיבה ואת האסטרטגיה-רבתי.

*פשטות

 

 

== התפתחות האסטרטגיה הצבאית ==

בתקופה המוליכה לקראת מלחמת העולם, שניים מהאסטרטגים המשפיעים ביותר היו גנרלים [[פרוסיה|פרוסים]], והם [[הלמוט קרל ברנרד פון מולטקה]] (Moltke) ו[[אלפרד פון שליפן]] (Schlieffen). תחת פיקודו של מולטקה השיג [[הצבא הפרוסי]] את הניצחון במלחמות האוסטרו-פרוסית ([[1866]]) והפרנקו-פרוסית ([[1870]]-[[1871]]), כאשר לשנייה מתייחסים לרוב כדוגמה קלאסית של הגותה ויישומה של אסטרטגיה צבאית. בנוסף לניצול מסילות ברזל ודרכים סלולות לצורך התמרון, מולטקה רתם גם את שירותי ה[[טלגרף|טלגרפיה]] לצורך שליטה בכוחות צבא גדולים. הוא הכיר בצורך הגובר להאציל סמכויות פיקוד למפקדים הכפופים לו, ועל-כן העדיף לרוב להוציא "הנחיות" במקום להוריד פקודות. עם זאת, מולטקה זכור יותר בתור אסטרטג מאשר מצביא, בשל אמונתו בצורך בגמישות במהלך תכנון נוהל הקרב וכן בשל טענתו כי שום תוכנית, אף לא זו המתוכננת היטב, לא מובטח לה כי תשרוד את מפגשה הראשון עם כוחות האויב.

 

 

אסטרטג גרמני בולט אחר של התקופה היה [[הנס דלבריק]], שהרחיב את הרעיון של קלאוזביץ בדבר '''[[לחימה מוגבלת]]''' לכדי תאוריה על "'''[[מלחמת התשה|אסטרטגיה של התשה]]'''". התאוריה שלו התריסה כנגד המחשבה הצבאית של זמנו, שהעדיפה באופן מובהק את הניצחון המכריע בקרב, ואכן מלחמת העולם תדגים תוך זמן קצר את מגרעותיה של אותה "אסטרטגיית השמדה" פזיזה.