ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש (המרכזית בישראל) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ נסתפק בגוף העיקרי, אין צורך בשאר האיברים
שורה 16:
לאחר בוא ניצולי [[השואה]] מארצות אירופה נוצר צורך להקים ישיבה נוספת. הרב זושא וילמובסקי ביקר בשנת תש"ט (1949) בלוד וראה בסמוך לבתי הגרעין הראשון של [[לוד#קהילת חב"ד|שיכון חב"ד לוד]] בניין נטוש בן שלוש קומות. הוא הכריז על המקום כישיבת תומכי תמימים. הישיבה שם כונתה ה"פרדס", משום ששכנה ליד פרדס תפוזים. אחרי חג הפסח תשי"א (1951) התאחדו שתי הישיבות לישיבה אחת, והיא נקראה 'ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש המרכזית'{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/arum/toldot/34/6 תולדות חב"ד בארץ הקודש, פרק לד]}}.
 
ראשי הישיבה היו הרב [[ברוך שמעון שניאורסון]], הרב [[ישראל גרוסמן]] והרב [[יעקב כ"ץ (ראש ישיבה)|יעקב כ"ץ]]. [[משפיע (חב"ד)|משפיע]] הישיבה, הרב [[שלמה חיים קסלמן]], היה הדמות הדומיננטית בה עד לפטירתו בשנת תשל"א, אז מונה לתפקיד הרב [[מנחם מנדל פוטרפס]]. את הישיבה ניהל עד לפטירתו [[אפרים וולף]] בסיוע מזכירו ויד ימינו [[יוסל בלוי]] ובסיועבנו [[ברק'ה וולף]]. אחריו מנהל אותה מנשה חדד.
 
בשנת תשט"ו (1955) הוקם ב[[כפר חב"ד]] תחת הנהלת הישיבה '[[בית הספר למלאכה (כפר חב"ד)|בית הספר למלאכה]]' שיועד עבור העולים החדשים. הוא שילב [[לימודי קודש]] עם לימודי מקצוע. הוא נסגר בתשנ"ו (1996). בשנת תשט"ז (1956) התרחש [[הטבח בבית הספר למלאכה|פיגוע טרור רצחני בבית הספר]] שבעקבותיו קרא האדמו"ר מחב"ד להרחיב את הישיבה ומוסדותיה.