יפו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 88:
בשנת [[1776]] כבשו את העיר צבאות "מוחמד בֶּךּ אבו דהב" ה[[ממלוכים|ממלוכי]], וטבחו בתושביה. לאחר מכן השתקמה העיר, עד שצר עליה [[נפוליאון]] ב-[[1799]], במהלך [[מסע נפוליאון בארץ ישראל|מסעו בארץ ישראל]]. לאחר [[כיבוש יפו (1799)|כיבוש העיר]] הורה נפוליאון לטבוח בחיילים הטורקים, שנכנעו ורוכזו על חוף יפו. 2,440 שבויים, בהם מושל העיר, [[אגא עבדאללה]], הוצאו להורג. [[מגפה|מגיפות]] שפרצו בשל אי-קבורת הגופות הפילו חללים רבים בקרב תושבי העיר הנותרים ובקרב חיילי נפוליאון, ונפוליאון הורה להמית כל חייל שנדבק במגפה.
ב-[[1806]] כבש את העיר [[סולימאן פאשה]] בעזרת [[מוחמד אבו נבוט]], ובתמורה לכך מינה אותו סולימאן פאשה ב-[[1807]] למושל יפו. אבו נבוט פעל רבות לפיתוח העיר. ב-15 שנות שלטונו שוקמה העיר, נבנתה והורחבה. נבנתה חומה לכיוון הים, שופצה חומת היבשה, נבנה שער ראשי במזרח העיר בשם: "'''[[שער ירושלים (יפו)|שער ירושלים]]'''" ממנו יצאה הדרך הראשית אל ירושלים (כיום [[רחוב עולי ציון]] ואחריו [[דרך בן-צבי]]). מאחורי השער הוקמה: "[[מצודה]]". לצדו של השער הוצבו מספר [[תותח]]ים. המצודה נבנתה מחדש ושתי מצודות נוספות הוקמו ליד הנמל, בגבעת יפו של היום. [[מסגד מחמודיה]] נבנה מחדש ברחבה המכונה היום כיכר השעון. מעמד העיר שוקם, והצרפתים והאנגלים שיכנו בה [[קונסוליה|קונסוליות]]. ב-1818 הודח אבו נבוט, ובמקומו מונה בן אחיו של סולימאן פחה, צאלח מוצטפה בק, כשליט מחוז יפו. מסביב לחומה המערבית הוקם: "[[חפיר]]".
ב-[[1824]] ביקר ביפו הנוסע היהודי [[דוד דבית הלל]] ותיאר את העיר ואת יושביה: "יפו היא עיר על שפת הים התיכון ובה קונסול אנגלי וקונסול צרפתי. היא עיר גדולה ויפה מאד ומוקפת חומה, ובה מים טובים מאד ופירות משובחים. אני בעצמי לא הייתי בה, אבל ראיתי את פירותיה, והם תפוחי זהב ולימונים שכל אחד מהם גדול מאגרופו של אדם. הם בזיל הזול. והאבטיחים גדולים מאוד וביניהם אבטיחים שאין איש אחד יכול לשאתם. הם אדומים ומתוקים כמיני מתיקה. אין יהודים יושבים ביפו. כמעט מחצית התושבים נוצרים הם. כל יהודי או נוצרי הבא לשם בפעם הראשונה בדרכו ירושלימה חייב לשלם חמישים גרוש לסוכן עדתו שבירושלים, מלבד אירופי או שיש בידו פקודה מהשלטון או הפחה… מושל יפו הוא בדרגת מתסלם הכפוף לפקודת הפחה מעכו".{{מקור}}
| |||