מיכל אגמון-גונן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לעסקת טיעון |
|||
שורה 30:
אגמון-גונן מתחה ביקורת גם על האופן שבו נדרשים שופטים להאיץ את קצב דיוניהם. בכנס של [[העמותה למשפט ציבורי]] טענה כי העצמאות השיפוטית של השופטים נפגעת. במאמר שפרסמה ב-[[2004]] ציינה כי "הסכנה החמורה יותר היא כי טעמי 'יעילות' ישמשו בערבוביה או יהוו כיסוי לניסיונות למנוע משופטים לתת החלטות בעניינים שאין דעת המערכת נוחה מהם. כך, שופט שרמת הענישה בפסקי הדין שלו נמוכה מדי או גבוהה מדי לדעת ראשי המערכת, יועבר משיקולי 'יעילות' לדון בעניינים אזרחיים". עוד ציינה במאמר זה כי "אם כבר משתמשים בשיטות ניהול היפות לבית חרושת, יש לעשות זאת באופן כלכלי-מדעי כפי שהדבר נעשה בעולם העסקי"{{הערה|מיכל אגמון גונן, [http://hamishpat.colman.ac.il/files/04_2011/A_MAgmonGunen.pdf אי תלות שיפוטית? האיום מבפנים?] המשפט י' עמ' 213–253, תשס"א}}.
אגמון-גונן נקלעה לעימות משפטי עם בית המשפט המחוזי בירושלים, המשמש כערכאת ערעור על בית משפט השלום בו כיהנה. לאחר שבית המשפט המחוזי בירושלים הפך פסק דין שכתבה, שבו לא אישרה [[הסדר טיעון]] שכלל עונש של מאסר על תנאי ל[[אלימות במשפחה#אלימות בין בני זוג|גבר מכה]], העדיפה להתבסס על פסיקת בית המשפט המחוזי בתל אביב. במקרה נוסף שבו דנה בהסדר טיעון בנסיבות דומות, קבעה כי "חוסר האחידות בקביעת עונשם של נאשמים פוגעת בשוויון הנאשמים לפי החוק, ודומה כי אף בשוויון הקורבנות בפני החוק. חוסר האחידות בין עונש מאסר בעבודות שירות שהטיל בית המשפט המחוזי בפרשת מחתסב לבין עונש מאסר בפועל שהוטל, בניגוד
===בבית המשפט המחוזי===
| |||