טיפול דיאלקטי התנהגותי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
פורת (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
פורת (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 1:
{{שכתוב|נושא=מדעי החברה}}
 
'''תרפיה התנהגותית דיאלקטית, או טיפול דיאלקטי התנהגותי''' (ב[[אנגלית]]: '''Dialectical behavior therapy, DBT''') היא שיטת [[טיפול פסיכולוגי]] [[התערבות מבוססת ראיות|מבוססת ראיות]]. השיטה פותחה בסוף שנות ה-80 על ידי פרופסור [[מרשה לינהן]] (Marsha M. Linehan), חוקרת [[פסיכולוגיה]] מ[[אוניברסיטת וושינגטון]], ונועדה במקור לטיפול ב[[הפרעת אישיות גבולית]] ובנטייה [[אובדנות|אובדנית]] כרונית. השיטה משמשת לטיפול בטווח נרחב של בעיות נפשיות על ספטקרום ה[[ויסות רגשי|וויסות הרגשי]], וכן בדפוסי התנהגות לא יעילים ואימפולסיבייםו[[אימפולסיביות|אימפולסיביים]] כמו [[פגיעה עצמית]], נטיייה [[אובדנות|אובדנית]] ושימוש [[חומר פסיכואקטיבי|בסמים]].
 
הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי מבוסס מחד על טכניקות [[טיפול קוגניטיבי-התנהגותי|קוגניטיביות-התנהגותיות]] השמות דגש על שינוי - שיפור היכולת לויסות רגשי, עבודה על כישורים ומיומנויות בינאישיות, שיפור היכולת להתמודדות עם לחצים ושיפור [[בוחן מציאות]]; ומאידך על רעיונות של קבלה עצמית, סובלנות למצוקה, ו[[קשיבות]] (מיינדפולנס), הלקוחה ממקורות [[בודהיזם|בודהיסטיים]]. המונח ׳[[דיאלקטיקה]]׳ מבטא את רציונל הטיפול, המנסה ליישב יחד את שני הניגודים הללו, בין שינוי וקבלה, ובאופן כללי עמדות מנוגדות במציאות של המטופל ובקשר בין המטפל והמטופל. הטיפול עוסק בניגודים ובמורכבות הן בעולמו של המטופל והן בקשר בין המטפל והמטופל, בקבלה של הניגודים הללו, ובאמצעים להשגת גמישות ואיזון ביניהם{{הערה|שם=הערה מספר 20170524041803:3|{{cite journal|author1=Dimeff, L. A.|author2=Koerner, K. E.|year=2007|title=Dialectical behavior therapy in clinical practice: Applications across disorders and settings|publisher=Guilford Press}}}}.
שורה 14:
 
==== תיאוריה ביו-סוציאלית של הפרעת אישיות גבולית ====
הטיפול מבוסס על התאוריה הביו-סוציאלית ( ב[[אנגלית]]: Biosocial Theory). לפי פרופסור מרשה לינהן, הבעיה העיקרית של הפרעת אישיות גבולית היא הפרעה נרחבת בתפקודה של מערכת הוה[[ויסות רגשי|ויסות הרגשי]]. אי ויסות רגשי הנו תוצאה של נטייה [[ביולוגיה|ביולוגית]] (אך לאו דווקא [[גנטיקה|גנטית]]), הֶֶֶֶקשרהֶֶקשר [[סביבה (פסיכולוגיה)|סביבתי]], והיחסים בין השניים במהלך ההתפתחות.
 
הנטייה הביולוגית מתבטאת בפגיעות רגשית, בעטייה ישנה רגישות גבוהה לגירויל[[גירוי]] רגשי, תגובתיות יתר לגירוי רגשי וקושי לחזור למצב הבסיסי לאחר [[עוררות]] רגשית. פן ביולוגי נוסף הוא תגובות [[אימפולסיביות|אימפולסיביוֹת]] וחסרות עכבות, והתנהגויות לא יעילות במצבי הצפה רגשית.
 
אדם בעל פגיעות רגשית גבוהה, עשוי לפתח קושי בויסות רגשי, אם בראשית חייו הוא נתקל בסביבהב[[סביבה (פסיכולוגיה)|סביבה]] לא תומכת, המכונה "סביבה [[הגישה האינטרסובייקטיבית#מושגים מרכזיים|לא מתקפת]]". בסביבה כזו, חוויות אישיות [[סובייקטיביות|סובייקטיביוֹת]] שאין להן עדות חיצונית, כמו: אמונות, מחשבות, רגשות ותחושות - זוכות להתעלמות או לתגובה מופרזת מן הסביבה. הילד חווה פער בין החוויה האישית שלו לבין זו של הזולת, וחוסר הלימה בין החוויה האישית לבין התגובה שניתנת לה מן הסביבה. כך, הסביבה הלא מתקפת לא מלמדת את הילד לווסת עוררות, לשאת מצוקה או לבטוח בתגובות הרגשיות שלו כפירושים תקפים להתרחשויות במציאות. בסביבה כזו, ילד המבטא רגש שלילי מקבל [[ענישה|עונש]], וילד המבטא רגש בעוצמה מוגברת מקבל [[חיזוק]] לא עקבי - כך מתעצב דפוס של עכבה[[אינהיביציה|עַכָּבָה]] קיצונית ואי-עכבה קיצונית.
 
=== מסגרת הטיפול ===
הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי כולל בדרך כלל שני מרכיבים:
 
* פסיכותרפיה פרטנית
שורה 37:
 
=== כישורים התנהגותיים ===
טיפול דיאלקטי-התנהגותי מקנה למטופל כישורי התמודדות התנהגותיים, במטרה להפחית את עוצמת התנודות הרגשיות ולסייע לו לשמור על איזון במצבי הצפה רגשית. כישורי ההתמודדות נחלקים לארבעהלארבע מערכות:
 
#'''כישורי סובלנות למצוקה''' - כישורים המשפרים את יכולת ההתמודדות עם אירועים מכאיבים, על ידי בנייה של יכולת התאוששות מהירה ומתן דרכי התמודדות חדשות לריכוך ההשפעות של סיטואציות מכאיבות.