תגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואה – הבדלי גרסאות

*[[צנחני היישוב]]: לקראת סוף המלחמה הופעלו צנחני היישוב מאחורי קווי האויב ב[[ריגול]] לטובת צבאות [[בעלות הברית|בעלות-הברית]] (הדוגמה המפורסמת היא ה[[צנחן|צנחנית]] [[חנה סנש]]). שלושים ושלושה איש הוצנחו, כחמישה הצליחו להסתנן למדינות היעד המקוריות. אך יותר מכל, שליחותם הולידה [[מיתוס]], סמל לערבוּת היישוב ליהדות אירופה. המבצע, מעבר למשמעותו הצבאית המועטה, שיקף גם את התחושה כי בקרוב המלחמה תיגמר, והיישוב יצטרך להוכיח כי הוא לא הפקיר את אחיו היהודים. חלק מן הצנחנים פעלו ביערות וסייעו ל[[פרטיזן|פרטיזנים]], אך חלק אחר מצא את עצמו שגריר מטעם הציונות. לא פעם נאלצו לסייע לציונים המקומיים בפוליטיקה היהודית כנגד הקומוניסטים, במאבק על [[דעת הקהל]] היהודית. אך לא כל התגובות לצניחה היו נלהבות. אגון רוט, מנהיגם של מורדים יהודים ב[[סלובקיה]], הגיב ללוחמים הארץ-ישראליים בזו הלשון: "בעצם, למה באתם? חשבתם שכאן זה משחק ילדים? רציתם להיות גיבורים? באתם הנה לשחק בחיילים, לא חשבתם על האחריות שאתם מטילים עלינו? עד עכשיו נשאנו באחריות רק על חיינו וכעת גם אתם מכבידים על מצפוננו".{{מקור}}<ref>{{צ-ספר|מחבר=תום שגב|שם=המיליון השביעי: הישראלים והשואה|מו"ל=כתר|שנת הוצאה=1991|לצטטהעמ=76}}</ref> קרוב למחצית הצנחנים נפלו בשבי, ושבעה מהם הוצאו להורג.