טמפרטורת מעבר זכוכיתי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Carny (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1:
'''טמפרטורת מעבר זכוכתית (Tg)''' היא [[טמפרטורה]] בה החומרמוצק נמצאאמורפי ב[[מצב(זכוכית צבירה]]או נוסףפולימר לשלושתאמורפי) מצביעובר הצבירהממצב הידועים ([[מוצק]], [[נוזל]]למצב ו[[גז]]),רך אשרבו קייםהוא ב[[פולימר|פולימרים]]ניתן בלבדלעיבוד: מתיחה אלסטית או פלסטית ללא שבר. בפועל, מצב צבירה זה מתייחס לשלבלכושר שהפולימרהתנועה עוברוהפיתול ממצבשל נוקשההאזורים למצבהאמורפיים רךבפולימר. יותרמתחת לטמפ' זו הפולימר נוקשה (דמוי זכוכית), המאפשרואילו מעל לטמפ' זו הפולימר עיצובמתאפיין תרמופלסטיברכות.
 
מעבר זכוכיתי הוא מעבר תרמודינמי מסדר שני. מעבר מסדר ראשון הוא מעבר ממוצק (גבישי) לנוזל - התכה, ממוצק לגז - המראה או מנוזל לגז- אידוי (וגם מעברים בין צורות גיבוש שונות במוצק). במעבר מסדר ראשון ניתן להבחין באי רציפות של פונקצית קיבול החום כפונקציה של הטמפרטורה: כשמתיכים קרח, למשל, ב 0°C נצפה [[קיבול חום]] "אינסופי" תערובת המים-קרח בולעת חום בלי לעלות בטמפרטורה (זהו החום הכמוס, שייצרך כל עוד לא הושלמה הפשרת הקרח). במעבר זכוכיתי אין "חום כמוס" - אין אי רציפות בקיבול החום ביחס לטמפרטורה. האי רציפות היא בנגזרת הראשונה של קיבול החום. בטמפרטורה הזו יש מספיק אנרגיה לשרשראות להתגבר על כוחות משיכה בין שרשראות (קשרים לא קוולנטים) כך ששרשרת פולימרית (או שרשרת של טטראדרות סיליקטיות בזכוכית) יכולה "לזרום" או לנוע ביחס לשרשראות השכנות וכך מתאפשר עיבוד של החומר. למשל: כדי לנפח זכוכית יש לחמם אותה מעל ל Tg וכאשר היא מתקררת המבנה החדש נשמר.
בפועל, מצב צבירה זה מתייחס לכושר התנועה והפיתול של האזורים האמורפיים בפולימר. מתחת לטמפ' זו הפולימר נוקשה (דמוי זכוכית), ואילו מעל לטמפ' זו הפולימר מתאפיין ברכות.
 
הגורמים המשפיעים על טמפ' המעבר הזכוכתית הם אותם הגורמים במשפיעים על גבישיות הפולימר. (קשרים בין-מולקולריים, קבוצות קשיחות לאורך השרשרת וקבוצות צדדיות). עם זאת, ישנם מספר פולימרים בהם יש לבדוק את מאפייני הפולימר בצורה דקדקנית, כמו פוליסטירן ופוליאתילן גבה צפיפות.