אגרת הרדיו והטלוויזיה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 24:
בישראל אומצה בעבר שיטת האגרה, אולם באופן שונה מהמקובל בבריטניה. כמו בבריטניה, [[רשות השידור]] הייתה האחראית על גביית האגרה, אולם בניגוד לשיטה הבריטית המקורית, רשות השידור הייתה חייבת לקבל את אישור [[ועדת הכספים]] של [[הכנסת]] לגובה האגרה ולתקציב המתוכנן. במצב זה, ועדת הכספים יכולה לעכב את גביית האגרה ולהפעיל לחץ על רשות השידור, וכך לפגוע בעצמאותה. בתקופת [[האינפלציה בישראל בשנות ה-80|האינפלציה הדוהרת בתחילת שנות ה-80]] הייתה חשיבות רבה למועד שבו נקבע גובה האגרה בגלל הירידה המתמדת בערך המטבע. לא אחת נדחה הדיון בוועדת הכספים כדי ללחוץ על הטלוויזיה להתאים את שידוריה לציפיות של פוליטיקאים.
'''אגרת הרדיו''' מוטלת מכוח סעיף 84 לחוק פקודות התעבורה ונגבית באמצעות חלק מאגרת הרישוי לרכב השנתי שמועבר ל[[תאגיד השידור הישראלי]], כשעד לשנת [[2017]] היה מועבר ל[[רשות השידור]]. אגרה זו עודנה בתוקף ומשמשת כחלק ממקורות המימון של השידור הציבורי בישראל.
'''אגרת הטלוויזיה''' הוטלה מכוח סעיף 29 ל[[חוק רשות השידור]], והיא משולמת ל[[רשות השידור]]. [[אגרה (תשלום)|האגרה]] מוטלת על כל [[משק בית]] שמחזיק מקלט [[טלוויזיה]] בעל ממיר מובנה או חיצוני של [[עידן+|עידן פלוס]]{{הערה|{{קישור כללי|כותרת=רשות השידור לא תגבה אגרה מאזרחים שאין ברשותם ממיר דיגיטאלי או מקלט בעל ממיר מובנה|כתובת=http://www.iba.org.il/doc/DOC790057.pdf}}}}. מקלט טלוויזיה מוגדר ככל מכשיר שמאפשר קליטה של השידורים, כלומר, גם [[מכשיר וידאו]], [[מחשב]] עם "[[כרטיס טלוויזיה]]" ועוד. אין חשיבות לשימוש שנעשה במקלט בפועל, כל עוד יש אפשרות להשתמש במכשיר לצורך קליטת שידורים, הוא נחשב לצורך תשלום האגרה. במשקי בית המחוברים ל[[טלוויזיה בכבלים]] או הלוויין, היה נדרש לשלם את האגרה לרשות השידור בלא קשר לתשלום דמי המנוי לחברות הכבלים או הלוויין. גם מוסדות ובתי עסק היו חייבים בתשלום אגרה אך זו נגבית עבור כל מקלט שברשותם וקיימות תקנות מיוחדות המסדירות את אופן התשלום. אוכלוסיות אחדות זכאיות להקלות בתשלום האגרה: [[אזרח ותיק|אזרחים ותיקים]], [[עיוור]]ים, חלק ממקבלי [[הבטחת הכנסה]], [[בית חולים|בתי חולים]], [[בית אבות|בתי אבות]] בתי ספר ומוסדות חינוך ועוד. לרשות השידור יש אגף מיוחד, "אגף הגבייה", שהשקיע מאמצים רבים בגביית האגרה. שידורים מיוחדים המעודדים את הציבור לשלם את האגרה ומזהירים מפני [[קנס]]ות ו[[עיקול]]ים שודרו לעיתים קרובות בערוצים השייכים לרשות השידור, כמו [[הערוץ הראשון]]. ביולי 2014 אישרה הכנסת את [[חוק השידור הציבורי]], התשע"ד-2014{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/laws/data/law/2471/2471_1.pdf חוק השידור הציבורי, התשע”ד-2014], ס"ח 2471 מ-11 באוגוסט 2014}}, ובו גם הוראה על ביטול אגרת הטלוויזיה החל מ-1 באפריל 2015.
שורה 35:
{| class="wikitable"
|-
! שנה !! אגרת הטלוויזיה !! אגרת הרדיו{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.gov.il/he/Departments/Guides/vehicles_licences?chapterIndex=4|כותרת=משרד התחבורה והבטיחות בדרכים {{!}} רישיון לכלי רכב|אתר=www.gov.il|שפה=he|תאריך_וידוא=2018-06-20}}}} (כחלק מאגרת רישוי הרכב השנתית)
|-
| 1995 || אין מידע || 87 ₪
| |||