בני ישראל (הודו) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
תגית: לבדיקה נוספת
שורה 15:
ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]], זיהה החוקר ו[[איש אשכולות|איש האשכולות]], רבי [[אברהם פריצול|אברהם פירצול]] את קהילת בני ישראל כצאצאי [[עשרת השבטים]] בספרו המפורסם "'''אגרת אורחות עולם'''" ([[1524]]).
 
המפגש הבא של הבני ישראל בהודו עם יהודים, התקיים במאה ה-17. יהודי בשם דויד ראבןיחזקאל רחבי אשר{{הבהרה|מי פגש אותו? היכן?}} שהגיע מקהילת [[יהדות קוצ'ין|יהודי קוצ'ין]], למדם תפילה ודיני שחיטה. דויד ראבןיחזקאל רחבי היה [[מתורגמן]] ומתווך בשירות החברה ההולנדית המזרחית למסחר, מדרום הודו. בתחילת המאה ה-18 לקח שלושה נציגים ממשפחות מיוחסות מקרב בני העדה{{מקור}}, משפחות: ראג'פורקר, שאפורקר וג'יראדקרהיראדקר ולימדם את ההלכה המתוקנת, עברית ודיני יהדות שנוספו באלף השנים שקדמו. שלושת המשפחות היוו דייני העדה ומילאו את כל התפקידים הדתיים והאזרחיים בקרב בני העדה. הם קיבלו גושפנקא לתפקידם משליטים מקומיים ונקראו ״קאג'י״. קיימים מסמכים משפטיים חתומים בידי שליטי האזור ומלכים מ[[המאה ה-17]] עד לסוף [[המאה ה-18]]. ישנן השערות הטוענות ששלוש המשפחות נבחרו עוד בימי דוד אחי הרמב"ם{{דרוש מקור}}.
 
המנהיגות האזרחית והפוליטית, עברה למשפחת דיווקר בסביבות שנת 1785, והוטבע התואר "כמודאןקמודאן מוקדאםמוכדאם" דהיינו מפקד-נשיא.
 
ביקורים מקרב הקהילה בארץ ישראל החלו מסביבות שנת 1860 ואף לפני שלחו תרומות. ב[[קבר רחל]] הייתה כתובת הקדשה לקהילת בני-ישראל מהודו בשנת 18561865 לערך.
 
בסוף המאה ה-19 גברה פעילות הרבנות האורתודוקסית ולצדה הגיעה הפעילות הציונית. הקהילה הוזמנה ל[[הקונגרס הציוני העולמי הראשון|קונגרס הציוני העולמי הראשון]] ב[[בזל]] ב-1897 אך מנהיגיה סירבו להשתתף בתואנה שמשיח ישראל עדיין לא בא ולכן יש להמתין.
שורה 31:
==באזור קונקאן==
 
משפחות "בני ישראל" גרו במשך דורות רבים ב-200 כפרים שונים באזור קונקאן. אחד הכפרים הידועים בו חיו יהודי "בני ישראל" היה אליבג (Alibag). הכפר היה ידוע ככפר יהודי וגרו בו מאות משפחות. כיום גרות בכפר 5–6 משפחות יהודיות המתחזקות בית כנסת ומעסיקות חזן ושוחט. [[אליהו בירנבוים]] אשר ביקר בכפר בסוף שנת 2006 מתאר את "הגאווה היהודית של המשפחות הגרות במקום באשר לעבר המפואר של הכפר". השוחט, לוי בקרולקרוקרולקר, הוא בעל מפעל למשקאות קלים, אשר למד שחיטה כדי שמשפחתו ובני הקהילה יוכלו להמשיך לאכול בשר כשר. שני בניו חגגו בר מצווה ורוצים לעלות לישראל. בכפר נמצא בית הכנסת של הקהילה אשר נבנה לפני כ-100 שנה.
 
עדיין נותרו כ-20 בתי כנסת ברחבי הודו של הקהילה, רובם כבר לא פעילים. חלק מבתי הכנסת נהרס בשל עזיבת הקהילה את האזור, חלק אחר הפך למוזיאון. עם זאת, חלק מבתי הכנסת הנותרים גדולים מאוד ומרשימים ועדיין פעילים במיוחד בחגים ושבתות. רוב בתי הכנסת הוקמו בראשית המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20 . בתי הכנסת של בני העדה ב[[פקיסטן]] נהרסו עד היסוד לאחר קום המדינה, האחרון שבהם, "[[בית הכנסת מגן שלום|מגן שלום]]" ב[[קראצ'י|קראצ׳י]] נהרס ב-1988 על מנת לפנות מקום למרכז קניות.
שורה 41:
מאחר שבהודו היה לקהילת בני ישראל זכויות מלאות, הגיעו רבים לעמדות בכירות במערכת המשפט, היו ממקימי מערכת הרפואה ההודית ומקימי מערכת החינוך ההודי ב[[מהרשטרה]], וכמובן הקימו מערכת חינוך לבני ישראל.
 
המחנך והסופר [[יוסף יחזקאל ראג׳פורקר]], שימש כבוחן בשפה העברית החל מ-1871 באוניברסיטת בומביי.
 
אחד המנהגים המיוחדים של בני ישראל קשור ב[[פסח|חג הפסח]]: יהודי אליבג נוהגים לטבול בערב פסח את כף היד בדם, להטביע את היד על נייר ולתלות את הנייר מעל משקוף הדלת. מנהג זה הוא זכר ל"פסחתי על הבתים" אשר במצרים, אבל הוא ייחודי ליהודי "בני ישראל".
 
המסורות של "בני ישראל" בהודו, קשורות קשר הדוק לדמותו של [[אליהו הנביא]]. הרקע לכך הוא אגדה ידועה בקרב הקהילה שלאחר שהמשפחות הראשונות הגיעו להודו והתיישבו בה, הגיע אליהו הנביא לבקרם בכפרים שגרו בהם וגם באליבג, לעודדם ולהבטיח להם שבקץ הגלות ישובו לארץ ישראל. בחנדאלה (HANDALAKHANDALA), המקום אליו לפי המסורת הגיע אליהו הנביא מצביעים על סלע גדול ובו קו ארוך השקוע באבן, המצביע על הסימן שהשאירו גלגלי המרכבה של אליהו הנביא; לצד הקו שני חורים גדולים באבן המציינים את פרסאות הסוסים כאשר קפצו כדי לעלות השמימה.
 
אחד האישים הבולטים מהקהילה הוא [[שמואל יחזקאל דיווקר]], מקים בית הכנסת הראשון של הקהילה "שער הרחמים" ב-1796 וצאצאיו היו בין מנהיגי הקהילה כמאה שנים תחת התואר "כמודאןקמודאן מוקאדםמוכאדם" שעבר בירושה.
 
== השתלבות בני הקהילה בארץ ישראל ==