ארד (עיר) – הבדלי גרסאות

תעוד רשמי על קיום ישוב יהודי במקום נותר מימי השלטון האוסטרי, אם כי הגיעו כמה יהודים ספרדים כבר עם התורכיםהטורקים.

כתב חסות מ- 1717 שניתן על ידי מפקד צבאי ואיפשר באופן בלעדי לשני יהודים ובני משפחותיהם מגורים בעיר מהווה עדות לראשית הישובהיישוב היהודי במקום. המצבה הישנה ביותר בבית העלמין היא מ- 1754. בין שני תאריכים אלה הצטרפו עוד כמה משפחות שגורשו אחרי זמן קצר וב- 1731 נשאר בעיר רק יהודי אחד. ברשימת משלמי המיסיםהמסים

בין השנים 1787 - 1850 עלה מספר היהודים פי עשרה (מ- 352 ל- 3.418) בעת שהאוכלוסיהשהאוכלוסייה הכללית בקושי שולשה.

היהודים פיתחו יחסים נוחים עם שכניהם, הונגרים, רומנים גרמנים, והיו מעורים בחיי העיר. ב- 1810 אימצה הקהילה את ההונגרית כשפה רשמית. היהודים השתתפו במהפכת 1848 ולאחר דיכויה הוטל עליהם מס כבד. אחרי חוקת 1867 שאיפשרה את כניסתם לחיים הפוליטיים איישו יהודים משרות של ראש עיר, סגנו, תובע ראשי ועוד. היו יועצים בעירייה, נבחרו לבית הנבחרים ואחדים, שקיבלו תאריתוארי אצולה, נכנסו לבית העליון.

הם נלחמו על הכרת הדת היהודית כדת אוטונומית, שווה לדתות אחרות, אבל חקיקה ברוח זו הושגה רק ב- 1895.

היהודים תפסו מקום חשוב בעיתונות וב- 1868 ייסד יהודי את העיתון " ARADER ZEITUNG" (עיתון אראד), שהיה עיתון הערב הראשון בהונגריה. שמות של יהודים בלטו בתחום הספרות, הפיסול, הציור והמשחק. הם היו נאמנים לאימפריה, ב- 1917 ציינו 200 שנה של קיום יהודי באראד.

האירגוןהארגון הקהילתי הראשון היה של ה"חברה קדישא" שנוסד כבר ב- 1720. התקנות שנשתמרו בכתב הן מ- 1750 ומוזכרות בהן תקנות קודמות. הקהילה בתור גוף התארגנה בערך ב- 1742 ומיסדה היה אחד משני היהודים שקיבלו זכות ישיבה ב- 1717. בית כנסת ראשון מעץ הוקם ב- 1759 על מגרש שנתרם על ידי אישה יהודיה. עקב גידול האוכלוסיההאוכלוסייה

הוחל ב- 1828 בהקמת בית כנסת חדש, השלטונות התנגדו, ולכן נגמרה בנייתו רק ב- 1832.

מוסדות הסעד של הקהילה הוקמו בזכות תרומות בכסף ובנכסים. כך הוקם ב- 1861 בית חולים עם 30 מיטות וציוד חדיש. ב- 1870 הוקם בית יתומים לשישה ילדים, תרומות נוספות איפשרו את הרחבתו והמוסד דאג לצייד את חניכיו במקצוע. ב- 1920 הוקם בית יתומות בעזרת עזבונה של אישה שהשאירה את כל רכושה לקהילה למטרה זאת. המוסד דאג לנדוניה לבוגרות שהתחתנו. לשני המוסדות נתקבלו גם ילדים מחוץ לאראד. ב- 1913 נוסד בית אבות ובבניינו פעל גם בית תמחוי שסיפק ארוחות לנזקקים במחיר נמוך.

אגודות סעד שהתחילו בפעילותם באמצע המאה ה- 19 (ג"ח, הכנסת כלה, עזרה ליהודי א"י, ועוד) המשיכו עד מלחמת העולם השנייה.

מוסדות החינוך של הקהילה היו לדגם לקהילות טרנסילבניה. ב- 1832 הוקם בית ספר יסודי וב- 1851 בית ספר מקצועי שכלל בין תלמידיו גם לא יהודים. התלמידים העניים שוחררו משכר לימוד וקיבלו גם עזרה בלבוש וארוחות. ב- 1872 הפך לבית ספר ממלכתי.

קיים סימן שאלה ביחס לרב הראשון. יש המיחסים את הבכורה ליצחק יעקב, מזכיר הקהילה באמצע המאה ה- 18 ואחרים מצביעים על הרב יוחנן בשנות השבעים של מאה. אך אין ספק שהחשוב מכולם היה אהרן חורין שנבחר ב- 1789, בגיל צעיר, והמשיך עד מותו ב- 1844. הרפורמות שלו בפולחן ומלחמתו על מעבר היהודים למקצועות יצרניים הביאו לו מתנגדים ומעריצים רבים. השפעתו חרגה מגבולות קהילתו. בזכותו התאפשרה באראד לימוד מקצוע ולמטרה זאת נהרו אל העיר יהודים מכל הונגאריה. יורשו שהיה ממשיך דרכו נשא את דרשתו הראשונה בהונגרית. הקהילה השתייכה לזרם הניאולוגי ואליה היו מסונפים 39 קהילות באזור. במחצית השנייה של המאה ה- 19 היתההייתה אראד הקהילה הרביעית בגודלה בהונגאריה.

היהודים שלא יכלו להשלים עם הרפורמה בדת התארגנו בשנים 1904/1903 בקהילה אורתודוקסית שזכתה להכרת השלטונות ב- 1909. שתי הקהילות פעלו בנפרד. לפני מלחמת העולם הראשונה המצב הכלכלי הנוח משך יהודים מפולין והם חיזקו את הקהילה האורתודוקדית. בסוף שנות ה- 30 הסתיים בניין בית הכנסת האורתודוקסי וספרי התורה הועברו אליו מבית התפילה שהוקם על ידי החסידים הראשונים שהגיעו לארד. באותה תקופה קודש גם בית קברות חדש נפרד מהניאולוגי.

ב- 1909 מונה הרב הראשון של הקהילה האורתודוקסית, יהודה סופר, שנפטר כעבור שלוש שנים וב- 1913 מונה יהויקים שרייבר, שהרחיב וחיזק את הקהילה על מוסדותיה (תלמוד תורה, ישיבה) והמשיך את כהונתו עד מותו, ב- 1949. עצמותיו הועלו ארצה. בתקופת השואה כיהן בקהילה הניאולוגית הרב יוסף שנפלד (SCHONFELD) שהמשיך עד 1961, שנה בה עלה ארצה. למרות הניגודים בתחום הדתי, קויימה אווירת פיוס בין שתי הקהילות ובעת הצורך שיתפו פעולה.

ב- 1940, אחרי חלוקת טרנסילבניה בין רומניה להונגריה היתההייתה הקהילה האורתודוקסית של אראד החשובה ביותר ב טרנסילבניה הדרומית (שנשארה תחת שלטון רומניה).

היהודים הראשונים הורשו להתפרנס רק מהכנת יי"ש והסחר בו. במאבקם על עוד מקורות פרנסה נתקלו בהתנגדות "אגודת סוחרי אראד", שהוקמה ב- 1738 וקיבלה לשורותיה רק נוצרים, ושל הגילדות הקיימות של בעלי המלאכה. הכבידו על היהודים גם המיסיםהמסים שהוטלו עליהם. (לברר מתי שוחררו ממס הסובלנות).

הכרזת אראד כעיר חופשית ב- 1832 גרמה להקלה במצבם. ההתתפתחות הכללית איפשרה ליהודים להשתלב במסחור התוצרת החקלאית והמנופקטורה. ב- 1806 הורשו היהודים לעסוק במלאכה ובהשפעת הרב חורין הוקמה אגודה שעזרה בהכשרה מקצועית של היהודים ושילובם במקצוע. רשימה מ- 1848 מצביעה על 104 בעלי מלאכה העוסקים ב- 21 מלאכות. אחרי 1867 שלושה אחוז עסקו בחקלאות. היו כמה בעלי אחוזות יהודים וחוכרים. היהודים הכניסו את המיכון בחקלאות ובתעשיהובתעשייה. במחצית השנייה של המאה ה- 19 היו בבעלות יהודית בית חרושת לאלכהל הגדול במרכז אירופה וטחנת קמח על קיטור, החשובה באזור. בית הדפוס הראשון בעיר נוסד על ידי יהודי ב- 1850. פתיחת בית חרושת לטקסטיל ב- 1900 היה השג חשוב. בבתי החרושת התפרנסו יהודים בתור פקידים ופועלים.

אחרי מלחמת העולם הראשונה, למרות המשבר עקב חילופי השלטון עדיין תפסו היהודים מקום חשוב בכלכלה. הם בלטו במיוחד בטקסטילים, אביזרים טכניים, אופטיקה, סוכנויות הובלה. גם בתקופה הזאת נמצאו יהודים בין מיסדי בנקים ומנהליהם. 40% מבין רופאי העיר היו יהודים ב- 1939 ואחוז האדריכלים אף גבוה יותר.

התעוררות התודעה הלאומית היהודית בין יהודי אראד היתההייתה קשורה בהתגברות האנטישמיות ההונגרית אחרי מלחמת העולם הראשונה. רגשותיהם הפרו הונגריים נפגעו ועל רקע זה נוסדו ב- 1920 האירגוניםהארגונים הציוניים הראשונים, ביניהם הסניף המקומי של האיגוד הלאומי של יהודי טרנסילבניה וב- 1922 התקיים באראד כינוס האיגוד. בהדרגה הוקמו סניפי תנועות נוער; אביבה באריסיה (שם ראשוני של דרור הבונים), הנוער הציוני, השומר הצעיר. ב- 1921 נוסד מועדון הספורט "הכח", וב- 1928 התארגן מחדש. ב- 1929 הוקם סניף "ויצו" שאירגן קורסים לעברית ואנגלית והקים ספריה. בעיר נערכו מגביות לקרנות הלאומיות.

יהודי הכפרים שגורשו לאראד הגדילו את מספר הנזקקים לסעד. הגברים גוייסוגויסו לעבודות כפייה במקומות שונים ב טרנסילבניה ובחבלים אחרים של רומניה.

ב- 1940 נאסרה על תלמידים יהודים הכניסה לבתי הספר הכלליים וכעבור שנה בעזרת תרומה מקומית נפתח בית ספר תיכון יהודי. הבניין הוחרם ב- 1942 ובית הספר הועבר לבניין אחר.

אחרי כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים הגיעו פליטים מצפון טרנסילבניה. אחרי כניעת רומניה באוגוסט 1944 והצטרפותה לכוחות הברית פלש הצבא ההונגארי לדרום טרנסילבניה וכבש את אראד. הכיבוש נמשך עשרה ימים ולמרות שאייכמאן עצמו הגיע לאראד לא הספיק לבצע את תכניתתוכנית ההשמדה שלו.

אחרי המלחמה הוטל על הקהילה היהודית באראד להתמודד עם המשך ההתרוששות של יהודי אראד, תהליך שנמשך מ- 1939 ולתמוך בפליטים שהגיעו לאראד, חלקם רק במעבר ומספרם הוערך ב- 12000. בהגשת הסעד התגייסו הקהילה, ויצ"ו, בני ברית, נדבנים מקומיים ונעזרו בג'וינט ובצלב האדום הבינלאומי. בתקופה שלאחר המלחמה כיסה הג'וינט כמחצית מהוצאות הקהילה. ויצ'ו עזרה לחוזרים מהמחנות, לפליטים, ואראד היה למרכז פעילות ויצ"ו בטרנסילבניה.

ב- 1947 נפתח בית חולים של הקהילה שפעילותו זכתה להערכה אבל כעבור שנה הולאם על ידי השלטונות. באותה שנה הולאם גם בניין בית הספר. בסוף 1948 נאסרה פעילות הג'וינט ברומניה. במאי 1948 התקיימה אסיפהאספה חגיגית לציון הקמת מדינת ישראל וב- 1949 נאסרה כל פעילות ציונית.

תושבי אראד נטשו את העיר בגלי העליההעלייה של יהודי רומניה; 1950 - 1952, 1954 - 1956, 1960 - 1964. על פי מפקד מ- 1956 היו בעיר 5.179 יהודים וכעבור עשר שנים ירד מספרם

ל- 1862. ב- 1993 היו בעיר 450 - 500 יהודים וכעבור שנתיים 350 בלבד {{הערה|https://dbs.bh.org.il/he/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%93-%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%94/%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D}}.