הדרך המתומנת הנאצלת – הבדלי גרסאות

לפי דברי גאוטמה בודהה, הסבל נגרם כתוצאה מהיצמדות לדברים גשמיים, ששתי פניה הן השתוקקות ([[טנהא]]) ודחייה. מאחר שכל התופעות הן ארעיות, בנות-חלוף, ארעיות, נתונותונתונות לשינוי בלתי-פוסק -(תופעה תכונה הנקראת בבודהיזםהמכונה "אניצ'ה" -) האדם המפתח השתוקקות בנוגעהנצמד אליהםאליהן נדון לסבל.

"התופעות" יכולות להיות גשמיות יותר (כגון ממון, תחושות, טעמים, מצב בריאותי, אנשים אחרים, וכדומה) או גשמיות פחות (כגון [[מעמד חברתי]], [[דימוי עצמי]], ואפילו התקוה הבסיסית להמשכיות או לסיום החיים). גם הדרך עצמה נחשבת לדבר שהצמדות אליו אינה עולה בקנה אחד עם הדרך. בשיחה על משל הנחש מתוך [[הקאנון הפאלי]] משווה הבודהה את הדרך לרפסודה אשר משמשת לחציית הנהר, אבלאך חסרתאין תועלתצורך משהנהרלשאתה על השכם לאחר שהנהר נחצה. כך גם מה שהוא מלמד נועד כדי להגיע למטרה, ומשהמטרה הושגה, אין ערך לאחיזה בדרך.