בשר חזיר – הבדלי גרסאות

האיסור על אכילת חזיר במצרים מופיע במקורות היסטוריים קדומים כמו [[הרודוטוס]] ו[[יוסף בן מתתיהו]]. בספרו [[נגד אפיון]] כותב יוסף בן מתתיהו על הכוהנים המצריים: "והנה הכהנים האלה כלםכולם מלים את בשרם ואינם אוכלים בשר חזיר (וגם מיתר המצרים אין איש מקריב חזיר לאלהיו)" (מאמר שני פרק יג). גם ההיסטוריון היווני הרודוטוס כותב: "אבל את החזיר מחשיבים המצרים לחיה טמאה. ראשית, אם מישהו מהם בעוברו נוגע בחזיר, הוא יורד לנהר וטובל בו, עם בגדיו לגופו; שנית, רועי החזירים, גם אם הם ילידי מצרים, הם היחידים שאינם נכנסים לאף מקדש; ואף אחד אינו מוכן להשיא את בתו לרועה חזירים, או לקחת אישה מביניהם, ואלה מתחתנים בינם לבין עצמם. המצרים אינם חושבים אפוא לנכון להקריב חזיר לאלים, מלבד לסלנה [אלת הירח] ולדיוניסוס; להם הם מקריבים באותו זמן, כשהירח מלא, ואוכלים את בשר החזירים שהוקרבו. למצרים יש סיפור המסביר מדוע הם נרתעים מהקרבת חזירים בחגים אחרים, אבל עושים זאת בחג הזה; ואף-על-פי שאני יודע אותו, אין זה יאה ביותר לספרו [ייתכן שמדובר במיתוס המצרי על תקיפת אוסיריס בידי אויבו סת-החזיר]...את שאר הבשר הם אוכלים כשהירח מלא, בזמן שהם מקריבים את החיות המוקדשות; אבל בכל יום אחר אסור להם לטעום ממנו."{{הערה|שם=הרודוטוס, היסטוריה, ספר ב, פרק 47)|בתרגום בנימין שימרון ורחל צלניק אברמוביץ, 1998, עמ' 130 והערת שוליים 47 }}