קונסטנטיוס השני – הבדלי גרסאות

'''פלאביוס יוליוס קונסטנטיוס''' ([[7 באוגוסט]] [[317]] - [[3 בנובמבר]] [[361]]), היה בנו של [[קונסטנטינוס הגדול]] ועם מותו הפך לשליט ול[[קיסר רומא]] בין השנים [[337]] ל-361 תחילה ביחד עם אחיו ולאחר מכן כשליט יחיד. שלטונו התאפיין בלחימה בין טוענים לכתר ומוקדי כוח באימפריה הרומית ואויבים מבחוץ. בתקופתו זכתה ה[[מינות (נצרות)|מינות]] האריאנית לתקופת חסד קצרה בתמיכתו, בגין עובדה זו אבות הכנסייה וההיסטוריונים הנוצרים מתארים אותו בצבעים של שליט העוין את הזרם המרכזי בנצרות. ההיסטוריון [[אמיאנוס מרקלינוס]] שהיה קרוב לחצר הקיסר מצאר אותו כאדם בעל מצפון אך גאוותן וטיפש שהיה טרף קל לשרלטנים ומְלַחֵכי פִּנְכָּה.

בשנת 337 נפטר קונסטנטינוס הגדול בעיר שנקראה על שמו [[קונסטנטינופול]]. קונסטנטיוס ערך לאביו האוגוסטוס הלוויה מפוארת וקבר אותו ב[[כנסיית השליחים הקדושים]]. מותו של קונסטנטינוס סימן תחילתו של מסע טיהורים ללא רחמים בקרב בני משפחתו ויורשיו הפוטנציאליים. אף על פי שהמקורות של התקופה לא מצביעים על קונסטנטיוס כיוזם מרחץ הדמים אין ספק כי הוא (ואחיו בניו של קונסטנטינוס הגדול) היו המנצחים והמרוויחים הגדולים מתוצאותיו. אין ספק כי קונסטנטיוס היה מעורב בעקיפין או ישירות בטיהור במטרה להסיר איומים פוטנציאליים על שלטונו. בטבח נרצחו שניים מדודיו ו 6 מבני דודיו ובהם חניבליאנוס (Hannibalianus) גיסו של קונסטנטיוס מנישואים לאחותו [[קונסטנטינה]] ובסופו נותרו בחיים אחיו הבכור של קונסטנטיוס - [[קונסטנטינוס השני]] ואחיהם הצעיר קונסטנס ו3 מבני דודיו [[קונסטנטיוס גאלוס]] (Constantius Gallus), [[יוליאנוס הכופר]] ונפוטיאנוס (Nepotianus). ככל הנראה גילם הצעיר של הניצולים ומעמדם השולי בהיררכית הכוח הרומאית מנעו את הצורך להוציאם להורג.{{הערה|The Cambridge Ancient History. Volume 13: The Late Empire, AD 337–425 Edited by Averil Cameron, University of Oxford, Peter Garnsey, University of Cambridge page 2-4|שמאל=כן}}

בספטמבר 351 נפגשו הצבאות בסמוך לעיר (מורסה) [[אוסייק]] במישור הגובל בגדות הנהר [[דראווה]]. הקרב היה אכזרי במיוחד ונכנס להיסטוריה כקרב בין צבאות רומאיים עם מספר הנפגעים הגדול ביותר{{הערה|The Cambridge Ancient History. Volume 13: The Late Empire, AD 337–425 Edited by Averil Cameron, University of Oxford, Peter Garnsey, University of Cambridge p.p 12-14|שמאל=כן}} על פי המקורות בני התקופה קונסטנטיוס התבצר על גדת הנהר עם צבא של 80,000 חיילים מול צבא בן 36,000 חיילים בפיקודו של מגנינוטיוס. מתקפת איגוף של יחידות הפרשים הכבדים קיפלה את הכנף השמאלית של צבא המערב שם נלכדו הבורחים כנגד הנהר ונהרגו או טבעו. על פי האומדנים נהרגו כ 30000 חיילים מכל צד מגנינוטיוס ברח משדה הקרב ונסוג לחלוטין מפאנוניה והתבצר ב[[אקוויליה]] במטרה להתגונן מול פלישה אל תוך איטליה. הניצחון הוצג על ידי אנשי הכנסייה כהתערבות אלוהית וניצחון הנצרות על הכופרים הפגאניים.