אלקימוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגית: תו כיווניות מפורש
אין תקציר עריכה
שורה 7:
ועתה שלח איש אשר תאמין לו והלך וראה את כל החרמה אשר עשה לנו ולמדינת המלך וענש אותם ואת כל אשר עזרו להם.... וישלח אותו ואת אלקימוס הרשע ויקיים לו את הכהונה ויצווהו לעשות נקמה בבני ישראל". אלקימוס פונה אל יהודה המכבי במרמה, אך יהודה דוחה אותו. לעומת יהודה, ה"חסידים" שנכראה נמנו על נאמניו של יהודה, האמינו בטהרת כוונותיו של אלקימוס, מתוך הנחה כי כהן לא יפגע בהם, אך הוא הורג שישים איש מהם ביום אחד, ובכך מאבד את אמונם, מה שמאלץ אותו להילחם על הכהונה הגדולה כנגד אנשי יהודה. כשראה אלקימוס כי כוחו של יהודה רב, שלח בקשת סיוע למלך, אשר שלח את [[ניקנור]] שניסה לפתות את יהודה בתחבולות אך לבסוף נוצח על ידו ב[[קרב כפר שלמא]].
 
מקבים א' ויוספוס מתארים את בשנת 153 לשטרות ([[158 לפנה"ס]]) בהקשר לעובדה שהרס את חומת חצר בית המקדש הפנימית שנבנתה על ידי הנביאים{{הערה|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%91%D7%99%D7%9D_%D7%90_%D7%98 מקבים א ט נד-נו] וקדמוניות היהודים יב 414-413}}. יש המזהים את החומ ה הזו עם ה[[סורג]]{{הערה|במשנה ({{משנה|מידותמדות|ב|ג}} מתואר שמלכי יוון פרצו פרצות בסורג, ובהמשך תקנו אותן. כך שיערו [[צבי גרץ]], [[יוסף קלוזנר]] ו[[אמיל שירר]].}}.
 
בספר [[מקבים ב]]{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hashmonaim-b-2.htm#14 פרק יד]}} מתואר, שאלקימוס היה כהן גדול עוד לפני עלות דמיטריוס, (גם [[יוספוס]] כותב כי התמנה על ידי [[אנטיוכוס החמישי]]{{הערה|קדמוניות היהודים 385}}) והחשמונאים העבירו אותו מתפקידו, ולאחר עליית דמיטריוס הסית אותו כנגד יהודה והמורדים, וביקש שמינהו חזרה לכהן גדול. דמיטריוס שלח את ניקנור, אך ניקנור השלים עם יהודה. אלקימוס סיפר זאת למלך, ובעקבות זאת המלך מצווה על ניקנור להסגיר אליו את יהודה. יהודה מבין כי ניקנור חפץ ברעתו, ויוצא לקרב נגדו.
שורה 27:
 
==לקריאה נוספת==
* טל אילן, 'נספח: אלקימוס/יקים איש צרורות', בתוך: טל אילן ו[[ורד נעם]], '''בין יוספוס לחז"ל''' כרך א, [[יד בן צבי]] [[ירושלים]] [[2017]], עמ' 192-196.
* עדן הכהן, '[http://www.herzog.ac.il/tvunot/fulltext/netuim5_hacohen.pdf עיון בסיפורם של יוסי בן יועזר איש צרדה ויקים איש צרורות]', בתוך: '''נטועים''' ה (תשנ"ט), עמ' ‏59–‏67.