העיוורת – הבדלי גרסאות

"'''העיוורת'''" הוא [[סיפור קצר]] מאת ה[[סופר]], [[יעקב שטיינברג]], סופר, [[משורר]] ו[[מחזאי]] יהודי. הסיפור [[הוצאה לאור|יצא לאור]] בשנת 1912, והוא נכלל בסיפורי החובה אשר נלמדים בתיכונים רבים ברחבי הארץ לקראת [[בחינת הבגרות בספרות|בחינת הבגרות]] במקצוע [[ספרות|הספרות]].

עלילת הסיפור מתארת את חייחייה של חנה, אישה עיוורת, אשר אמורה להינשא, בעזרת [[שידוך]], ל[[גבר]] שאינה מכירה. אמה מתארת לה את הגבר שהיא אמורה להתחתן איתו כגבר [[עושר|עשיר]] ([[טבק (שיח)|סוחר בטבק]]), בן 30, [[אלמנות|אלמן]], אשר לא נותרו לו ילדים מנישואיו הראשונים. לאחר מכן מסופר שיש לו שני ילדים, ושיש לו [[בית מגורים|בית]] גדול עם חצר גדולה, אשר נמצא בקצה [[עיר|העיר]]. בהמשך מסתבר לחנה ולקוראים שהאיש מתגורר בשכנות [[גוי|לגוים]], ולכן היא צריכה להישאר בביתה, ולא לצאת ממנו. חנה לא מאמינה לדברי אימה. לאחר [[חתונה|חתונת]] חנה עם בעלה, שלא הכירה כלל, בעלה נרדם, ובעודה מגששת בחדר, היא מופתעת לגלות כי בעלה כלל לא בן 30, אלא הרבה יותר מבוגר (בעזרת מישוש [[זקן|זקנו]]). בעזרת חושיה המפותחים (חושןחושים שהיא מפתחת במהלך השנים על מנת לפצות על העדר חוש ה[[ראייה]]){{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://tarbut.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=28791bb5-3ada-4f0e-b9b0-18c547e3c09f&lang=HEB|הכותב=|כותרת=הסימנים מתגלים באמצעות חושיה החדים של חנה כבר מראשית המעשה.|אתר=tarbut.cet.ac.il|תאריך=|תאריך_וידוא=2018-05-16}}}}, היא מגלה שבעלה הוא [[יהודים|יהודי]] צנום, גבוהוגבוה. היא מבינה שהוא לא סוחר בטבק, אלא כנראה עוסק בעבודת כפיים. בעקבות הריונה היא חוזרת לביתה, וכאשר קרב מועד [[לידה|הלידה]], היא חוזרת אל בעלה. העגלה שחנה נמצאהנמצאת עליה עושה את דרכה לכיוון בית בעלה, והיא חולפת על פני מגורי היהודים. לאחר [[מסע]] ארוך, היא מגלה שהם הגיעו למקום פתוח בקצה [[יישוב|היישוב]]. רק שני בניו של בעלה, מנישואיו הראשונים, נשארים איתה בבית כשהוא הולך לעבודתו, ועל אף שהבן [[בכור|הבכור]] בן 4, הוא לא יכול לעזור לה לפתור את המסתורין האופף את חייה החדשים (עם מי היא התחתנה, היכן הם גרים) כיוון שהוא כבד פה{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://tarbut.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=28791bb5-3ada-4f0e-b9b0-18c547e3c09f&lang=HEB|הכותב=|כותרת="הבכור שבהם בן ארבע והיה יכול לשוחח אִתה ולתאר לה את המראות הנשקפים מהחלון, אך הוא כבד פה."|אתר=tarbut.cet.ac.il|תאריך=|תאריך_וידוא=2018-05-16}}}}. הבת של העיוורת ושל בעלה נולדת, ומיד [[הידבקות|נדבקת במחלת]] [[דיפתריה|האסכרה]] שממיתה [[ינקות|תינוקות]] רבים כל יום. היא מבחינה שבעלה לא היה מודאג ממחלת הילדה, והוא אפילו לא עוזר לחנה [[עיוורון|העיוורת]] לטפל בבתם החולה. חנה מחליטה לעשות מעשה ולצאת מביתמהבית. היא מגלה שהיא נמצאת ב[[בית קברות]], ושבעלה [[קברן]]. כמו כן, היא מגלה שבעלה, הקברן, [[קבורה|קבר]] את ביתה, למרות שהיא ביקשה להשאיר את [[גופה|גופת]] בתה קרובה אליה, והיא אמרה שאם הקברן יבוא, היא לא תיתן לו את גופתה.

בעזרת השפה, [[יעקב שטיינברג]] מספר את [[סיפורת|הסיפור]] בתור [[ספרות בלשית|סיפור בלשי]], שבו, לאט לאט, אנו מגלים פרטים נוספים בסיפור., והקורא נחשף יחד עם הגיבורה לפרטים החדשים. הסיפור הוא לא סיפור [[רגש|אמוציונלי]], למרות {{פירושון|פוטנציאל}} שלו להיות כזה.  

חנה היא [[פרוטגוניסט|הדמות המרכזית]] בסיפור והואאשר מבוסס על [[חידה|חידת]] חייה ועל ניסיונותיה לפתור אותה. הסיפור מסופר [[נקודת מבט (פילוסופיה)|מנקודת המבט]] של חנה, ואנחנו יודעים רק מה שהיא יודעת, ולא יותר מזה, מה שמקנה לסיפור אווירת מתח ומסתורין. חושיה של חנה מחודדים מאוד, כנראה בשל הצורך לחפות על כך שהיא עיוורת. היא [[אומץ|אמיצה]] ונחושה לפענח בהצלחה את תעלומת חייה. לאחר הולדת ביתה, בפעם הראשונה ניתן לראות שחנה [[אושר|מאושרת]]. תקופה מאושרת זו נפסקת כאשר ילדתה [[חולה]] ב[[מחלה]] שפוקדת את העיר, ולבסוף [[מוות|מתה]]. בעלה אטום ל[[חוסר אונים|חוסר האונים]] שלה, ובכלל אליה. הוא אף [[אדישות|אדיש]] למחלת ביתו ולסבלה. לחנה קשה לשלוט בגורלה, כיוון שמשדכים לה, בעל כורחה, מישהו שהיא לא מכירה, והיא חייבת [[חתונה|להתחתן]] איתו. היא נכנסת לחיים שהיא לא מכירה, חיים מלאי שקר. מצבה הפיזי גורם לה להיות [[תלות (מוגבלות)|תלויה]] באחרים. היא לא בחרה את [[פטליזם|הגורל]] שקיבלה, ולכן אינה שולטת בגורלה. עדות לכך ניתן לראות בסירובה לתת את [[גופה|גופת]] [[בת]]ה לידיו של [[קברן|הקברן]], כדי [[קבורה|שיקבור]] אותה, אך לבסוף, גופת בתה נלקחת ממנה, בניגוד לרצונה. עם זאת היא מנסה לקחת את [[פטליזם|גורלה]] בידיה ולשלוט בו, ולבסוף אף מצליחה לפצח את [[חידה|חידת]] חייה.

בסיפור מתואר [[רב]]י ישראל בהדרגה מנקודת המבט של חנה. רבי ישראל איש [[בגרות|זקן]], שקט ואדיש, ששודך לחנה. רבי ישראל, [[אם (משפחה)|אמא]] של חנה והמשדך מנצלים את העיוורון של חנה ומשקרים לה על [[גיל]]ו [[עבודה (כלכלה)|ותעסוקתו]] של רבי ישראל ומיקום [[בית מגורים|הבית]] שהםשבו הם גרים. מיד לאחר מכן חנה מולידה [[ילדות|ילדה]] ובאותו זמן חנה מגלה רמזים על חידת חייה. חנה מתחילה לחשוד בבעלה לגבי [[מקצוע|המקצוע]] שלו לפי ספירת פרוטות [[כסף (אמצעי תשלום)|כסףנחושת]] שלא מתאיםמתאימה לסוחר טבק, הגעה לבית עם בוץ ב[[נעליים]] ועוד. רבי ישראל כל יום מגיע הביתה, אוכל, ישן, ולמחרת בבוקר, יוצא שוב לעבודה מבלי לדבר או לעשות מעשה שיכול לגרום לחנה לגלות את [[זהות|הזהות]] האמתית שלו. הילדה שחנה גידלה [[חולה]] במחלת [[דיפתריה|האסכרה]] שמתפשטת באזור. רבי ישראל ידעיודע שהילדה שלו [[מטופל|חולה]] ולא עושה דבר. אפילו שחנהכשחנה דרשה ממנו שיעזור לה, אבלהוא בעלההתנהג האדישבאדישות לאולא התייחס. לאחר כמה זמן הילדה [[מוות|מתה]], ובעלה [[קבורה|קבר]] את הילדה ב[[בית קברות]]. בסוף הסיפור, חנה יוצאת מהבית ומגלה שהיא נמצאת בבית קברות{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://tarbut.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=28791bb5-3ada-4f0e-b9b0-18c547e3c09f&lang=HEB|הכותב=|כותרת="בעקבות מותה של ביתה התינוקת היא יוצאת לראשונה מן הבית ומגלה שהיא נמצאת בבית קברות".|אתר=tarbut.cet.ac.il|תאריך=|תאריך_וידוא=2018-05-16}}}} ושבעלה [[קברן]].

* [[רב|רבי ישראל]] (בעלה של חנה, העיוורת) מרבה לשהות [[בית מגורים|בבית]], ושעות [[עבודה (כלכלה)|עבודתו]] לא קבועות, אלא רק לעיתים יש דפיקות ב[[דלת]] וקריאות: "רבי ישראל! רבי ישראל!". לאחר קריאות אלה, רבי ישראל יוצא מהבית בדחיפות.  הכינוי של ישראל כ"רבי" מרמז על [[מקצוע]]ו, שקשור לעניין [[דת]]י.

* לאחר שהוא חוזר הביתה, הוא [[נטילת ידיים|נוטל ידיים]], מנהג יהודי רווח לאחר ביקור ב[[בית קברות]].

* חנה שמה לב לקול הצעדים שעוברים באופן קבוע ליד [[בית מגורים|ביתם]], וכיוון שהיא יודעת להבדיל בין צעדים של [[יהודים]] לבין צעדים של [[גוי|לא יהודים\/גוים]], היא מבינה כי אלו צעדי יהודים. כאשר מגיעים לפואנטה, ניתן להבין כי אלו [[אדם|אנשים]] שהולכים אחר [[ארון מתים|ארון הקבורה]], ב[[הלוויה]].

הסיפור העיוורת נכלל ברשימת יצירות החובה לבחינת הבגרות בספרות. בשנים האחרונות כחלק מהקולות הקוראים לשינוי במבנה ובתכני הבגרויות, הושמעה גם ביקורת מצד מורים לספרות כנגד יצירות שונות ובהן "העיוורת" בטענה שהן "כבדות מדכאות"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/158/273.html|הכותב=|כותרת=מורים לספרות אמרו למעריב כי בין היצירות שנחשבות "כבדות ומדכאות" עבור התלמידים ניתן למנות|אתר=www.makorrishon.co.il|תאריך=|תאריך_וידוא=2018-05-16}}}}.