יוליוס ברנשטיין – הבדלי גרסאות

[[Fileקובץ:Немецкий физиолог Юлий Бернштейн.jpg|thumbממוזער|255px|<center> {{PAGENAME}} </center>]]

'''יוליוס ברנשטיין''' (18 בדצמבר 1839 – 6 בפברואר 1917) היה [[פיזיולוגיה|פיזיולוג]] גרמני, יליד [[ברלין]]. אביו היה אהרון ברנשטיין (1812–1884), מייסד הרפורמה ביהדות הקהילה בברלין [[1845]]; הבן שלובנו היה מתמטיקאי [[פליקס ברנשטיין]] (1878–1956), מתמטיקאי.{{הערה|{{Citation

הוא למד [[רפואה]] באוניברסיטת ברסלאו , ובהמשך ב[[אוניברסיטת הומבולדט|אוניברסיטה של ברלין]] עם הפיזיולוג הגרמני  (Emil Du Bois-Reymond {{D}}(1818-1896). הוא קיבל תואר רופא בברלין בשנת 1862, ושנתיים לאחר מכן החל לעבוד במכון הפיזיולוגי ב [[אוניברסיטת היידלברג]] כעוזר של [[הרמן פון הלמהולץ]] (1821-1894). בשנת [[1872]] קבל את משרתו של פרידריך גולץ  (1834-1902) בתור פרופסור לפיזיולוגיה ב [[אוניברסיטת האלה-ויטנברג|אוניברסיטת האלהאלה]], שם ייסד בשנת [[1881]] הוא ייסד את המכון לפיזיולוגיה.{{הערה|שם=MP|[http://vlp.mpiwg-berlin.mpg.de/references?id=per51 Short biography, bibliography, and links on digitized sources] in the Virtual Laboratory of the Max Planck Institute for the History of Science}}

[[קובץ:Bernstein_rheotome.jpg|שמאל|ממוזער|180x180 פיקסלים|ראוטום (rheotome) דיפרנציאלי, בשימושאשר עלשימש ידיאת ברנשטיין למדוד פוטנציאל פעולה.]]

המחקר של ברנשטיין התמקד בתחומי ה[[מדעי המוח|נוירוביולוגיה]] והביופיזיקה. הוא מוכר כיום בעיקר בשל "תאוריית קרום התא" העוסקת במקור של "[[מתח מנוחה|מתח המנוחה]]" ו"[[פוטנציאל פעולה|פוטנציאל הפעולה]]" בתאי העצב.{{הערה|שם=SB|[http://www.webcitation.org/query?url=http://www.geocities.com/bioelectrochemistry/bernstein.htm&date=2009-10-25+16:35:03 Geocities.com] Short biography}} ברנשטיין הציע (1902, 1912) שתאים הניתנים לעירור כמו תאי עצב מוקפים קרום החדיר באופן סלקטיבי ליוני אשלגן במצב מנוחה, וכי במהלך עירור עולה חדירות הקרום גם ליונים אחרים. תאוריית קרום התא אכן מסבירה את מתח המנוחה של עצבים ושרירים, שכן מתח הדיפוזיה של האשלגן נגרם על ידי הנטייה של יוני אשלגן בעלי המטען החיובי לנוע מאזור הריכוז הגבוה שלהם ב[[ציטופלזמה]] אל הריכוז נמוך מחוץ לתא, בעוד שאר היונים אינם יכולים לנוע. החלק השני של התאוריה (שנשלל בהמשך על ידי [[אלן הודג'קין|הודג'קין]] ו[[אנדרו האקסלי|האקסלי]]) טען כי במהלך עירור, המתח השלילי יחסית בתוך התא נעלם באופן זמני כאשר מתפתחת תנועה של יונים אחרים דרך קרום התא, תנועה ה'מקצרת' את מתח הדיפוזיה של האשלגן. בספרות האנגלית, המילים "התמוטטות הקרום" (membrane breakdown) היו בשימוש כדי לתאר את המבט של ברנשטיין על עירור. (מתוך '''תעלות יונים של ממברנות אקסיטביליות''', מהדורה שלישית, על ידי ברטיל Hille).

המחקר החלוצי של ברנשטיין הניח את היסודות לניסויים על הולכה של [[דחף עצבי|הדחף העצבי]], ובסופו של דבר העברת המידע ב[[מערכת העצבים|במערכת העצבים]]. הוא נחשב לממציא של ה"[[:en:wikt:rheotome|ראוטום הדיפרנציאלי]]", מכשיר המשמש כדי למדוד את [[מהירות]] ההתפשטות של זרמים [[ביו חשמל|ביו-חשמליים]].{{הערה|שם=ZS|[https://web.archive.org/web/20110719103128/http://www.nncn.uni-freiburg.de/pdfs/bernsteinEn Seyfarth E-A. (2006), "Julius Bernstein (1839–1917): pioneer neurobiologist and biophysicist"], Biological Cybernetics 94: 2–8 Biol Cybern (2006) 94: 2–8 [[DOI]] 10.1007/s00422-005-0031-y}} כיום, יוזמות למחקר בחישוביות עצבית בגרמניה קרויות של שמו.{{הערה|[http://www.nncn.de/en/the-network/bernstein Why 'Bernstein'?] at the NNCN web site}}

{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}