מרונים – הבדלי גרסאות

מארון פעל בסביבה שכבר קיבלה על עצמה כמה דוקטרינות נוצריות ודנה בנכונותן:

*[[דיופיזיטיות|הדוקטרינה הדיאופיזיטית]], שדגלה בכך שלישו היו 2 אישיויות – אלוהית ואנושית.

 

המארונים טוענים כיום כי היו נאמנים מאז ומתמיד להשקפה ה[[נצרות קתולית|קתולית]] הדיאופיזיטית כפי שהתקבלה ב[[ועידת כלקדון]] ב-[[451]]. ואומנם, ידוע על מקרה שבו נטבחו 350 נזירים מארונים בידי המונופיזיטים של [[אנטיוכיה]]. אירוע זה גרם למנוסת המארונים להרי [[לבנון]], אבל גם להכרה של ה[[אפיפיור]] [[הורמיסדס]] במארונים ב-10 בפברואר [[518]] לאחר שהאירוע הובא לידיעתו. לעומת זאת, יש היסטוריונים הטוענים כי מ[[המאה ה-7]] ועד [[מסעי הצלב]] החזיקו המארונים בדוקטרינת ביניים: ה[[המינות המונותליטית|מונותליטית]], הגורסת כי לישו "רצון אחד". הייתה זאת נוסחת פשרה, שנתמכה במאה השביעית לספירה על ידי הקיסר [[הרקליוס]]. זאת, בניסיון לאחד את עולם הנצרות כנגד מתקפת ה[[אסלאם]]. התפיסה המונותליסטית נדחתה כ[[כופר (אמונה דתית)|כפירה]] ב[[ועידת קונסטנטינופוליס השלישית]].