גבריאל כהן – הבדלי גרסאות

לאחר המלחמה למד [[היסטוריה]] ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית]]. בתום לימודיו שירת שנתיים בצה"ל שכללו שנה בראשכראש ענף היסטוריה של צה"ל{{הערה|{{דבר||גבריאל כהן|1964/07/24|02903}}}}. לאחר מכן למד לתואר שני{{הערה|{{דבר||תואר מוסמך למדעי הרוח|1959/07/09|00500}}}} ובשנת 1960 השתלם ב[[אוניברסיטת אוקספורד]]{{הערה|{{מעריב||שלוש הערות לשני צידי הגבעה|1960/09/30|01309}}}}. במקביל לכתיבת הדוקטורט שלו על "המדיניות הבריטית בארץ ישראל בשנות המנדט האחרונות", נמנה בין חברי הסגל של [[אוניברסיטת תל אביב]] כמרצה להיסטוריה של [[ימי הביניים]] ו[[העת החדשה]], בקתדרה להיסטוריה צבאית{{הערה|{{חרות||יעשו לחיזוק מעמדה של אוניברסיטת תל אביב|1961/11/09|00400}}}}. משנגזר דינו של [[ישראל בר]], מונה, יחד עם [[מרדכי גיחון]], למופקד על ה[[קתדרה (אקדמיה)|קתדרה]] והמגמה להיסטוריה צבאית{{הערה|{{חרות||אוניברסיטת תל אביב תפתח פקולטה|1962/05/24|00413}}}}. כן כיהן כמרכז המכון לחקר הציונות{{הערה|{{מעריב||מכון שילוח לחקר המזרח התיכון הועבר לאוניברסיטת תל אביב|1966/08/03|01404}}}}. כהן החל לחקור את תולדות [[ההגנה]] והפלמ"ח והיה בין ראשוני החוקרים האקדמיים בנושא. בשנת [[1976]] קודם לדרג [[פרופסור]] ומאוחר יותר נבחר ל[[דיקן]] הפקולטה ל[[מדעי הרוח]] באוניברסיטת תל אביב ([[1983]]–[[1986]]) ולחבר [[המועצה להשכלה גבוהה]] (1986).