קרב קורסק – הבדלי גרסאות

מ-[[1941]] התמקדה התעשייה הסובייטית בייצור המוני של מספר מינימלי של דגמי טנקים ובפישוט תהליכי הייצור, וכתוצאה מכך עמדו לרשות הצבא האדום בקיץ [[1943]] כ-9,500 טנקים ותותחים מתנייעים, כולל טנקים מערביים, שסופקו לברית המועצות במסגרת תוכנית [[השאל החכר]]. בנוסף לכך רמת האימונים והמקצועיות של צוותי הטנקים הסובייטים השתפרו, וחלק ניכר מהטנקים צוידו במכשירי רדיו, שחסרונם הורגש בדגמים המוקדמים של הטנקים הסובייטיים{{הערה|Zloga, Steven J. '''Soviet Tanks and Combat Vehicles of World War Two'''. Weidenfeld & Nicholson military 1984, p.166}}. דגם הטנק העיקרי ששימש את עוצבות השריון הסוביטיות בקרב קורסק, היה ה-[[T-34]] שצויד בתותח 76.2 מ"מ, אולם הם כללו גם מספראחוז לא מבוטלניכר של טנקים קלים מדגם [[T-70]], ששימשו בעיקר כרכב סיור/פשיטה, ולא היו מסוגלים להתמודד מול הטנקים הבינוניים הגרמניים, וכן מספר לא מבוטל של טנקים בריטיים ואמריקניים מיושנים, שסופקו לצבא הסובייטי במסגרת תוכנית [[החכר והשאל]]. ביסודו של דבר, הצבא הסובייטי הפעיל בקרב קורסק שני דגמים עיקריים של טנקים וכן תותחים מתנייעים/משחיתי טנקים משני דגמים ([[SU-76]] ו-[[SU-122]]), ולכן בעיות החלפים שלו היו פשוטות יחסית. הגרמנים, לעומת זאת, הפעילו במהלך הקרב חמישה סוגים שונים של טנקים ולא מעט דגמים של תותחים מתנייעים ותותחי סער.