תל דן – הבדלי גרסאות

האתר המשיך לשמש כאתר פולחן מרכזי גם לאורך [[התקופה ההלניסטית בארץ ישראל|ההתקופה הלניסטית]] ו[[התקופה הרומית בארץ ישראל]]. בתקופה ההלניסטית הייתה במתחם הפולחני פעילות בנייה ענפה. אחד המימצאיםהממצאים העיקריים שנחשפו מתקופה זו היא כתובת דו לשונית יוונית-ארמית "לאל אשר בדן" שנמצאה באתר{{הערה| לבנה זיאס, אחרית ימיו של המתחם הפולחני בתל דן, המכון למקרא ולעתיקות ע"ש נלסון גליק, היברו יוניון קולג', ירושלים}}.

בשטח T-1 סמוך למעיין התגלה מבנה ציבורי מתקופת הכיבוש והסיפוח של עמק החולה על ידי [[האימפריה האשורית]] ברבע השלישי של המאה השמינית לפנה"ס. האשורים בחרו בדן לשמש כמרכז אזורי לאחר הכיבוש והחורבן של [[תגלת-פלאסר השלישי]]. תחת שלטונה של אשור, חוותה דן שיקום מהיר מתלאות החורבן ואף הפכה מיושבת יותר מבעבר. אוכלוסייה חדשה הגיעה אל העיר, שכונות מגורים חדשות נוסדו ומבנה אימפריאלי נבנה בה. ניתוח התוכנית האדריכלית ומכלולי התרבות החומרית של המבנה מעיד על המאפיינים הפיזיים של השליטה האשורית בפחוות האימפריאליות, בייחוד סגנון החיים המשקף "מובלעת אימפריאלית"{{הערה|דר׳ יפעת טהרני, עיון במבנה השלטון האשורי בעמק החולה , ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ כרך שלושים ושלושה}}.