ג'ורג' הרברט ווקר בוש – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 330:
מקורו המידי של משבר הערבויות היה בפנייתה של ממשלת שמיר ל[[הקבינט של ארצות הברית|קבינט של ארצות הברית]] של בוש, במרץ [[1990]], בבקשה לקבל [[ערבות|ערבויות]] אמריקאיות להלוואה בסך 400 מיליון [[דולר אמריקני]], אותה ביקשה מדינת ישראל מ[[בנק]]ים מסחריים בארצות הברית על מנת לממן בניית [[שיכון|שיכונים]] לעולים ש[[עלייה לארץ ישראל|עלו לישראל]] במסגרת [[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90]]{{הערה|שם=הערה ששית}}. כאשר ערבויות מסוג זה ניתנות, הן מאפשרות להלוואות להתקבל בתנאים נוחים יותר ובשיעור [[ריבית]] נמוך יחסית. אמנם הממשל נענה לבקשה באורח עקרוני, אך בפועל התנה את מתן הערבויות בהתחייבויות מצד ישראל שלא לבנות את השיכונים בשטחי [[הגדה המערבית]] ו[[רצועת עזה]], נוסף על העברת דיווח תקופתי על היקף פעילות הבנייה בשטחים{{הערה|שם=הערה ששית}}. לאחר שישראל נתנה את הסכמתה לתנאי הממשל, נחתם ב-[[2 באוקטובר]] [[1990]] הסכם בסוגיה זו בין מזכיר המדינה בייקר ל[[שר החוץ]] [[דוד לוי]] (הסכם זה נחתם ללא ידיעתו של ראש הממשלה שמיר ובניגוד לעמדתו){{הערה|אברהם בן-צבי, '''ארצות הברית בזירה הבינלאומית מאז 1945''', 2006, עמ' 205}}.
משהגיע הממשל למסקנה כי המידע שסיפקה לו ממשלת שמיר בחודשים שלאחר חתימת ההסכם על היקף הבנייה בגדה המערבית היה לוקה בחסר וחלקי, עוכבה קבלת הערבויות{{הערה|שם=הערה ששית}}. ב-[[14 בפברואר]] [[1991]], בעיצומה של מלחמת המפרץ, נהפכה התגלעות המחלוקת השקטה בין וושינגטון הבירה וירושלים לקרע פומבי וחריף. ביום זה העניק [[שגריר ישראל בארצות הברית]] דאז, [[זלמן שובל]], [[ריאיון עיתונאי]] לסוכנות הידיעות "[[רויטרס]]", ובו התאונן על הסחבת וה[[בירוקרטיה]] בקבלת הערבויות, וכן על העיכוב באישור הסופי של חבילת הפיצוי האמריקאית לישראל בגין נזקי המלחמה שנגרמו לישראל{{הערה|קליפורד קראוס, [https://www.nytimes.com/1991/02/16/world/white-house-rebukes-israeli-envoy.html הבית הלבן נזף בשגריר הישראלי], באתר [[ניו יורק טיימס]], 16 בפברואר 1991 {{באנגלית}}}}. תגובתו של מזכיר המדינה בייקר הייתה חריפה: הוא תקף בגלוי את שובל על כך שחרג בדבריו "מגבולותיה של ההתנהלות הראויה לשגריר של מדינה ידידותית", ובו בזמן הוקיע את "כפיות הטובה" של ישראל לנוכח הצבת טילי הפטריוט האמריקאים (שנועדו ליירט את טילי הסקאד העיראקיים ששוגרו
ב-[[18 בפברואר]] [[1991]] התנצל ראש הממשלה שמיר בפניו של הנשיא בוש על דבריו של השגריר שובל ודומה היה כי המחלוקת הובאה לידי גמר. בחולף ימים אחדים העניק ממשלו של בוש את הערבויות המבוקשות בסך 400 מיליון דולר{{הערה|שם=הערה שביעית}}. ברם, עד מהרה התברר שמשבר זה היה יריית הפתיחה במחלוקת וקרע מחריפים, על רקע הצורך הישראלי הבהול למתן ערבויות נוספות, הפעם בהיקף גדול הרבה יותר מקבלת הערבויות הראשוניות. ממדיה הרחבים של [[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90|העלייה מברית המועצות]] שהתפרקה הובילו להאצת בנייתן של מאות אלפי יחידות דיור ולתלות ישראלית גוברת בארצות הברית{{הערה|שם=הערה שביעית}}. במהלך קיץ [[1990]] גיבש ממשל בוש מדיניות חדשה כלפי ישראל, נוכח המשקעים שהצמיחו הן המשבר בתחום [[הסכסוך הישראלי-פלסטיני|סכסוך הישראלי-פלסטיני]] והן משבר הערבויות. המדינות החדשה שאפה ליצור קרבה הדוקה ומרובה בין הענקת הערבויות, שהיקפן המבוקש הגיע הפעם לכעשרה מיליארד דולר בפריסה של חמש שנים, לבין התנהלותו של שמיר בסוגיית ה[[התנחלויות]] ובסוגיית התהליך המדיני, אותו ביקשו בוש ובייקר להאיץ בתום מלחמת המפרץ{{הערה|שם=הערה שביעית}}.
| |||